מקפיד לראות את תקצירי המשחקים, כמעט ואין לי זמן לשבת ולראות משחקים שלמים ומעדיף לעשות את הספורט שלי, להיות נוכח בספורט ובחיים שלי על פניי צפייה באחרים המגשימים אותו.

האמת, היורו זו הזדמנות נהדרת לשבת עם חברים (בנות סליחה, אירוע גברי כמעט לחלוטין) ולדבר בדרך כלל השיחה "זורמת" כך: "כן, כן, כן, נראה, מאמין שיהיה בסדר . . ." וכדומה – אתם יודעים שיחת גברים וכל שכן כאשר עסוקים בדבר אחר (המבורגר, גרעינים, בירה או כולם ביחד) ובכל זאת, כמעט ולא ניתן היה להתעלם מאירוע מרשים זה וכל שכן, כאשר עבורי זה סוג של שיעורי בית; למשל, החטאת הפנדלים של כל כוכבי נבחרת גרמניה (מולר, שוונשטייגר והוזיל) כמשל לחיים, להתמודדויות עם רגעי לחץ כראיון עבודה, הרצאה בפני קהל גדול, פגישה עם בחורה מסקרנת או בטרם זינוק לריצה, משחה, תחרות רכיבה או כל דבר בו רמת האדרנלין והרגש עולה מעלה.

כל הזמן חוזרת השאלה האם אני נצמד לכל מה שהביאני הלום – stick to my guns או להתאים עצמי לצד שמנגד ? במילים אחרות, במילים של המגרש: האם לבעוט פצצה למרכז השער כמו שעובד לי נכון מגיל 12 או להביט בשוער ולצפות לאן הוא מזנק ורק אז לבעוט (וכן, יש לקחת בחשבון שהשוערים שעמדו בשערים בופון ונוייהר הם מהטובים בעולם בבעיטות עונשין) ונמשיך עם המילים הפשוטות והנהירות . . . כמשל, האם אני משנה את מרכיבי ההרצאה שלי, את הלבוש שלי, את סגנון דיבורי בהרצאה בפני חברים שלי (10 אנשים) או אל מול סיירות ב צ.ה.ל שם אני מדבר אל 80 איש או כאשר אני מתראיין בערוץ 10 וכמה מאות אלפי בני אדם שומעים את דברי ? ?

 לגישתי והרעיון המרכזי עמו אני עובד עם אלו שבאים לשוחח עמי הוא לעבוד עם מה שתמיד עובד לך (ואני מאמין שרובכם ראיתם את מסי – השחקן הטוב בעולם בעשור האחרון ואולי בכלל – בוכה ומייבב לאחר החטאה שלומיאלית של פנדל בגמר הקופה אמריקה ואגב, תנו לו עוד 600 בעיטות כאלו והוא מכניס 598 מהם, לפחות); עם מה שהביא אותך עד הלום. אתה מנתק עצמך ככל שאתה יכול, מכל מה שקורה מסביב, מבצע את המנטרה (פעולה קבועה ומוכרת שאתה מבצע על מנת להפיג את המתח לחזור למקום בטוח ומוכר) ולוקח את האחריות על עצמך ! השוער בכלל לא מעניין אותך, בדיוק כמו שאתה בראיון עבודה יושב מול גבר או אישה, צעירה או זקן, נמוך או גבוה, נחמד או עוין . . . בסיס הרעיון הוא שככל שאתה יצירתי פחות זה מצריך ממך פחות הוצאה אנרגטית ופחות מעלה רמות אדרנלין והורמונים שונים ומגוונים של לחץ; קח את האחריות עליך, סמוך על עצמך, אתה הכוכב של ההצגה והתסריט הזה נתפר בדיוק למידותיך ויכולותיך.

לרגע לא לשכוח, מה שעובד זה התרגול, ההיצמדות להוויה שלך, לייעוד שלך, לתוכנית האימון, למחויבות שלך לדרך – בין אם אתה מקצוען ובין אם אתה חובבן וכמובן שאני, כמאמן מנטאלי וגופני הכי אוהב לקבל ווטסאפים כאלו מספורטאים שפיספסו אימון לפני יומיים והשלימו אותו היום, להלן:

בוקר טוב ואנרגטי - "רצים עם אסף"

סונטו

בואו נעבור רגע אל מעבר לים, שם באמריקה יש שחקן שהמון אנשים אוהבים שלא לאהוב אותו; אומרים שהוא שחצן, יהיר, מעיף מאמנים ואפילו קובע מה יהיו התרגילים בהתקפה ובהגנה אשר יביאו את הניצחון. . . כן, לברון ג'יימס שמו ובכל זאת, לברון מייצג לטעמי היום, יותר מתמיד את הסיבה לכך שספורט הוא האירוע הנצפה ביותר בעולם, למעשה מקדמת דנן, מאז ימי הגלדיאטורים. כן, המקצוענות, ההתמדה, חוסר הפשרות עם עצמך ועם הסביבה, עם התשוקה הבלתי פוסקת לנצח ולא פחות חשוב מזה, להיות בכל יום טוב יותר ממה שהיית אתמול; לא בכדי גאוני השיווק של נייקי חתמו עמו על חוזה פרסום לכל החיים בעלות משוערת של מיליארד דולר ! בואו נישאר עוד רגע מעבר לים עם פנומן נוסף ואז נגיע אלינו, אלו שרוצים לחוות, להיות ולהרגיש בדרכינו הצנועה את הקסם הזה של הספורט. מייקל פלפס, הספורטאי המעוטר ביותר בתולדות האולימפיאדות עם מעל 20 מדליות זהב עשה השבוע את הבלתי אפשרי והוא מתכונן לייצג את ארה"ב באולימפיאדה ה 5 שלו ! אתם מבינים את המספר הזה ? אולימפיאדה = פרק הזמן בין כל אירוע הספורט העולמי, הגלובאלי, הטוב ביותר ביקום, זה המתרחש בכל 4 שנים והבחור הולך לייצג את מדינתו בפעם ה 5 = 20 שנה ! מאז היותו ילד ועד הפיכתו לאב (השנה) הוא שומר על אימונים וחי באורך חיים ספורטיבי כל חייו <כן, אני יודע שפעם הוא נתפס מעשן ג'וינט ופעם נתפס שיכור (בפגרה כן) . . . פעם ב 20 שנה, זה בסדר; אגב, הכרתי מאמן שאמר לי שזה חשוב מדי פעם "להתפרק" ושמעתי גם על רמטכ"ל שאמר שחייל שלא ישב במעצר לא יודע מה זה צבא . . .>

 אז כן, פלפס עשה השבוע משהו לא נתפס מבחינה גופנית ולא פחות חשוב מכך מבחינה מנטאלית עת זינק למקצה החשוב ב 100 מטר פרפר מהמקום ה 6 בלבד וסיים אותו, כן במקום ה 1 עם הכרטיס המיוחל לריו 2016.

שנייה, הכותרת של הכתבה זה בכלל אליפות אירופה בכדורגל – יורו 2016, צרפת . . . אז מה הקשר לשחייה ולכדורסל ? ? ובכן, ידידי המלומדים הכותרת של הכתבה יכלה להיות גם "מצוינות בספורט" או "ספורט לחיים במאה ה 21" וכאן אני מחבר את הרעיון לכתבה עם הסרט הטוב (לא מדהים) "המרוץ" על חייו של הספורטאי האמריקאי ג'סי אואנס אשר זכה ב 4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 עת הנאצים – יימח שמם וזכרם – קיימו אירוע נוצץ זה בעיקר על מנת להלל את הגזע הארי והנה מגיע אדם שחור ולוקח 4 מדליות זהב באתלטיקה וכן, אחת התמונות ההיסטוריות הנשגבות והנדירות הן כאשר היטלר עוזב את האצטדיון על מנת לא להעניק "לאדם שחור" את המדליה. אגב, הסרט גם נוגע בנקודה רגישה וחזקה ולפיה, אואנס נדרש היה להתמודד עם תופעה נוראית "מבית" ולפיו הוא הופלה לרעה כאדם שחור וגם כאשר הוא ואשתו חזרו לאמריקה על מנת לחגוג מסיבה לכבודו הוא עדיין נדרש היה להיכנס מכניסת העובדים ולא מכניסת האורחים . . .

אז כן, ב 1936 הספורט התבסס בעיקר על כישרון ופחות היו מערכות ניבוי, חיזוי, תחזוקה ושימור וביסוס יכולות לאורך זמן וכך כמעט ולא שמענו מאז ועד ימינו על אואנס ומאידך ספורטאים נדירים כרונאלדו (מצעיד כמעט לבד את פורטוגל לגמר והופך לשחקן הראשון בהיסטוריה הכובש ב 5 אליפות אירופה ברציפות), פלפס ולברון ממשיכים לשלוט ולהצעיד את קבוצותיהם להישגים חסרי תקדים כמעט לבדם. כאן, מצרף אליכם סרט תיעודי – מדעי על היכולות הפנומנליות של רונאלדו כפי שדיברנו עליהן באימון – למשל, מנתר גבוה יותר מרוב השחקנים ב נ.ב.א ושוב, קשה להישאר אדישים לדמעות שלו (כן, זוכרים כמה שורות מעלה את הדמעות של מסי – מלא אמוציות יש בספורט . . .) ממשחק הגמר עת הוא יורד מהמגרש באלונקה וממרר בבכי על כך שכמעט ולא יוכל להשפיע על המשחק מכאן זולת זה שיעניק לחבריו את הבמה והורדת סרט הקפטן מזרועו והעברתו לשחקן האחר הינה אקט כה סימבולי משמעותי ועוצמתי. 

2016, חודש יולי לוהט – כן, בהחלט אפשר להתווכח על ה"נועם", "נחמדות" ו"צניעות" של ספורטאים אלו אולם מאידך, אף אחד מאיתנו לא ייקח להם את התשוקה לנצח, את המקצוענות, את המקצועיות ואת העונג שהם מעניקים לנו הצופים בניסיון שלנו להזדהות עימם, להצליח כמותם וכמובן, להיות מצוינים כמותם, באימונים, בתחרויות ובכל יום מחדש. כאן מצורף סרטון של בחור צעיר שמסומן כאחד שהולך להיות ספורטאי גדול – לברון ג'יימס בן 16: היום הוא בן 30 לערך, כבר הרבה זמן נושא בתואר הכמעט רשמי: KING JAMES וזכה כבר בכל תואר אפשרי ב נ.ב.א וכן, מחוצה לו (איש עסקים מאוד מצליח).

סוף דבר – אני תקווה שלא אפסיק לעשות ספורט עד גיל 90, אז אני רוצה לפרוש ומודה, להדליק סיגריה – מרלבורו אדומה מקופסא רכה. אני תקווה שכל מי שייבחר להיות עמי בדרך הספורט, הבריאות וכן, האושר יזכה לחוות את כל הטוב והריגוש שאני חווה כאשר אני עושה את הספורט וכן, גם לצפות בספורט (במידה) זה נהדר והמבורגר ובירה (פעם ב 3 חודשים) עם חברים (שחר תודה) זה מבורך ומהווה חלק מהדרך, דרך החיים והספורט.

עוד בעולם הספורט מהחודש האחרון: מוחמד עלי, נבחר לספורטאי ה 100 בסיכומיי שנת 2000 הולך לעולמו לאחר מאבק עיקש וממושך במחלת הפרקינסון; רוז'ה פדרר בגיל 35 עולה לחצי גמר טורניר ווימבלדון ושם נעצר – הגוף לא מצליח לשאת את העומס הגדול לאורך זמן (חוזר בצורה הירואית מפיגור של 0:2 מול יריב שמכה סרב ממוצע במהירות של מעל 200 קמ"ש) ומבסס עצמו כטניסאי הטוב בכל הזמנים; מסי, כאמור, מחמיץ פנדל מכריע וארגנטינה מפסידה בגמר דבר המביא לבכי קורע לב של זה, עזיבתו שלו ושל המאמן וכוכבים נוספים את הנבחרת; להמשך ימים מצוינים ולאולימפיאדה טובה – עוד שבועיים טקס הפתיחה.

 

בברכת הספורט, הבריאות והאנרגיה המצוינת,

אסף לב

הצטרפו אלינו בפייסבוק ומוזמנים לעשות "INVITE" לחברים

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

 

לוגו חדש