שלום אהובים, חברים וחברות; היה לי כ 15 שעות של תחרות איש ברזל מקסימה לחשוב על מה ואיך אני רוצה לספר לכם

אז כך,

לאחר הכנות של חצי שנה נטו וחלום של כ 17 שנה קפצתי למים עם "סרט" שאותו אני רואה המון שנים ולפיו, חבורה של אנשים מוכשרים, מחויבים, חזקים ונחושים קופצת אל תחרות האתגר הרשמית הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת וכל שכן, "ישראמן אילת" (יצאתי ביום רביעי מהבית). תחרות זו מתנהלת בהרי אילת וכוללת עליות ורוחות אשר לא קיימות ברוב התחרויות בעולם.

ישראמן אילת 2017 - חבר שלי ואיש יקר, רוני

"איש ברזל" – מקבל חיזוקים מהמון חברים; עם רוני ביטבתה 

איל, אורית, גיא ואסף (חבר עוד מהימים באוהל הצבאי החל מיום 1 של טרום הטירונות), מחבקים אותי ומעבירים לי כוחות ואנרגיה מכולכם ואני "בתוך הסרט" עליו חלמתי שנים. סוף סוף יורד לי הדופק לאחר שבוע בו הדופק שלי לא הרפה ואני שוחה; שליו, הרמוני, תמיד חשתי טוב במים ואני מוקף אנשים חזקים וכן, אני "אחד מהם" והרבה מעבר לזה, אני חש שאני נציג ומייצג הרבה מאוד אנשים הרואים בי מישהו "ממש כמוהם" אשר הציב לעצמו מטרה, יעד והוא, כן הולך לעמוד בו ואני מרשה לעצמי . . . לחייך !

שריקה חזקה מאיש על חסקה מקיצה אותי משלוות בוקרו של התחרות והוא צועק עלינו שפספסנו את הפנייה ועלינו לחזור מהר לנתיב הלוקח "פנימה, אל תוך הים" ואנו כחיילים ממושמעים טסים בחזרה לנתיב כאשר אנו מדביקים את האחרונים מיד בכניסה לנקודת הסיבוב בואך המצוף הראשון ויש שם עומס גדול; זה בסדר אני מיומן אני מתחיל בדיבור העצמי ומוריד את הראש למען שכאשר אקבל בעיטה זה יפגע לי בכתף או בנקודה החזקה של הראש ולא בשיניים אשר בדיוק עכשיו שיפצתי קצת; הכול כמתוכנן ואני יוצא מנקודת העומס ומרים ראשי לצד שמאל על מנת לקבל אזימוט ואז, בום אני מקבל בעיטה מדויקת לתוך העין ואני אומר לעצמי "קוס אמק" איש ברזל, הגעתי אני כאן ובדיוק באותו שבריר של שנייה אני חושב על מאמן האגרוף התאילנדי רוני סקה שהסביר לי שכאשר אתה הופך אנרגיה של כעס ומרמור ליכולת ומצליח לתרגם אותה גם לביצוע הרי שאתה אלוף. מחליט להיצמד לזה, זה עבר לי בעבר וזה יעבוד גם היום ואני מתחיל לחתור במיטב כוחותיי תוך כדי גלישה ארוכה של הידיים ותנועה סיבובית של האגן ואני חש טוב כפי שלא חשתי מזה זמן.

לאחר 1:07 אני יוצא מהמים, מביט בחטף בשעון וזה מורה 4.2 ק"מ של שחייה ואומר, שחינו כ 400 מטרים מיותרים והפסדתי כאן יתרון תחרותי על פני שאר המתחרים ומיד עצמי עונה לי "שתוק, באת למטרה מובהקת אחת והיא לסיים איש ברזל – IRON MAN", קדימה החלפה לבגדיי רכיבה שלוקחת לי קצת מעל 10 דקות ואני על האופניים, מחייך, מבסוט, נינוח ומתחיל לאכול חטיף אנרגיה וג'ל, מאפס את הדופק וקדימה מחכה לי העלייה של נטפים; עולה את העלייה בשלווה וחש נינוח כאשר אני שומע מאחוריי רעש של שרשרת או נשימות מוכרות ואני פונה לאחר מבלי לסובב ראשי: "זה אתה בוס" ? וכשנייה לאחר מכן אכן עוקף אותי המאמן שלי טל שחר וממשיך בדרכו קדימה עם חיוך שליו, הוא יודע מה הוא עושה וכן, המבט שלו בי נוסך בי בטחון ואני מרשה לעצמי לחייך שוב, "זה בחגורה שלי" כמו שאומר חברי, איל.

ישראמן - צפי למזג אוויר קר ביום התחרות !

איש ברזל – תדריך מדבר על מזג אוויר קר בהרים !

90 ק"מ עוברים עליי בנעימים ואני יוצא ל "לג" השני, הרי אילת, אנדרטאות של אנשים שמרגשים אותי בצידי הדרך, לוחמים ואני חושב לעצמי כמה אני שמח לעשות תחרות כזו במדינה הבטוחה והמהממת שלנו ואז, כמו בהרים, מתחילות הרוחות ואתה חושב למה הרוחות תמיד נגדך או למה זה תמיד חייב להיות כזה קשה והסונטו שלי אומר שאני בק"מ ה 130 לערך, מחייך למאמן טל שחולף על פניי ואני מנסה לחשב בכמה זמן אני אחריו ואיזה כיף זה יהיה לחלוף על פניו בריצה ובטח ניפגש בקו הסיום עוד כמה שעות, אולם ממש אז, מתחיל להיות לי קר, אני מתחיל להיות תשוש ואני שם לב שאני עושה גאומטריה במהירות נמוכה מהרגיל ואני מתקרב אל עבר השטיח כאשר אני שומע רעש בלתי ניתן לפרשנות "בום" הצמיג שלי מתפוצץ ! מחייך, קודם כל אני מחייך ובדיוק אומר לעצמי שלא מזמן ראיתי את "הר רחם" וזה היה 453 בגאומטריה והאם מישהו ירחם עליי ומיד קופצת לי לראש מחשבה מתי ה cut of time של הזמן יציאה למרתון האם אעמוד בזמן והכי חשוב, מה עם אורית, איל, גיא ואסף המחכים לי . . . לא נעים לי מהם – תקועים כך על ההר ואני מעולם לא מאחר. מוציא את הצמיג ומבקש מהנער האחראי על שטיח המדידה להחזיק לי את האופניים אך ידיי כושלות; העייפות שעליי לאחר כ 6 ומשהו שעות של תחרות עם העצירה הלא צפויה, הרוחות וכן, הבאסה הכללית נותנים אותותיהם בי ואני מתחיל לדעוך.

קבוצת הרכיבה וההשתייכות שלי לאירוע המדהים והמרגש

חבריי למסע: טל – המאמן, משה ורם – נוף היקרה

מבקש מהנער להתרכז יותר, להתאמץ יותר (שואל אותו לשמו ומנסה לפנות אל ליבו) שכן אני ממש מתחיל להתייאש ויודע שאותו בחור יכול לעשות את ההבדל ולאחר שאני עוטף את הגלגל בגופי ושנינו דוחפים את הצמיג הוא מורכב על הגלגל וכעת נותר רק למלא עם בלון גז; ברור, אחד ממלא והשני מתפוצץ לי ביד ואז, לשבריר של שנייה בא לי לבכות ואני מתחיל להרגיש ש וואלה, יש אנשים שכישורים הטכניים "לא משהו" וכן, אני מורגל בכישלונות והנה יש לי כתבה לעוד כישלון ולפתע מבזיק בי רעיון לבקש מהנער לחייג לאיל (הנייד שלי אצלו) והוא כבחור אינטיליגנט ונבון כבר יבוא עם פתרון ואכן, תוך דקה איל משדר רוגע ואומר שהצוות הטכני בדרך אלינו ואכן תוך 3 דקות מגיע בחור גדול (שאפו לצוות של מצמן) ועוזר לנפח את האוויר ואומר לי שהם 200 מטר מאחורינו ולמה לא הודעתי קודם . . ." עזוב אחי, תודה רבה, הכול טוב" ואני שם פעמיי אל עבר עשרות הק"מ האחרונים של הרכיבה, תשוש, חש מוכה ומובס ויודע שאין לי ברירה אלא "פאדלה, "פאדלה" , פאדלה" כדברי רוכב האופניים האגדי אדי מרקס אל עבר קו הסיום בנטפים ויהיה בסדר.

הולך לי לא טוב, הרוח התעוררה בחמת זעם ואני מתקשה להיכנס לקצב רכיבה טוב, "מחשב מסלול מחדש", אני מאמן טריאתלון ומאמן מנטאלי, מלא אנשים מגלים עניין באתגר שלקחתי על עצמי; זה המסע שלי בו אני מייצג ומממש את הייעוד שלי, המתנה שאותה קיבלתי: לתת השראה לאנשים בזמנים קשים ובכלל ולהתעלות מעל עצמם בהתאם לנסיבות ולמה שהמציאות מזמנת להם. אתמול בערב שלחו לי חבריי הקבוצה סלסלה מלאה בכל טוב עם מגבת מקסימה ובה כיתוב: "רוץ על זה, גאים בך" והמחויבות שלי לביצוע עולה ואני מתקדם אל עבר נקודת ההחלפה. מגיע אליה תשוש, מאוכזב ולא רגוע כאשר אני שומע את פופ צועקת "איזה מלך" ואני לא מבין על מה היא מדברת בכלל . . .ואז אני שומע את גיא צועק: "איזה תותח" ואני בכלל עדיין נבוך מזה שהם חיכו לי כל כך הרבה זמן על פסגת ההר. 

מתחיל להתקדם אל עבר המלתחה שבשטח כאשר איל לוקח פיקוד, מפנה אנשים והוא וגיא עוזרים לי להתלבש ואני מתחיל לחשוב שהכול יחסי והרכיבה הקשה שלי (הייתה מעל 8 שעות ! ) נתפסה על ידי מתאמניי, חבריי,כהצלחה.

כעת נותר לנו לרוץ מרתון; איל ואני יוצאים לדרך ואני פוקד עליו לא לתת לי אוכל או שתייה למען לא אתפס כאחד שקיבל יתרון מסוים על פני האחרים והיתרון היחידי שיש לי על פני המתחרים האחרים הוא שיש מסביבי אנשים מדהימים שעוזרים לי להגשים חלום חיים ואני והם ביחד בתוך התחרות המורכבת הזו: "איש הברזל של כולנו" ! השעון בערך על 11 שעות ואני מבקש מאיל שיפעיל את "פייסבוק לייב" ואני חש צורך "לדבר" ובמיוחד למסור לאימא שהכול בסדר ולא תדאג. מסיימים כ 13 ק"מ של ריצה ואנו מגיעים לקו החוף ואורית ואסף וגיא חוברים אלינו ואנו ממשיכים לרוץ את 30 הק"מ שנשארו לנו על מנת לסיים את החלום ולקבל את האישור ולפיו: "אני איש ברזל". הקצב של המרתון נהדר ואני חש שרגליי קלות מאי פעם ולא חש שום קושי ובממוצע אחת לחצי דקה אני שומע "כל הכבוד . . . כל הכבוד אסף" ואני, שוב מתקשה להבין את כמות הפרגון של האנשים אלינו ואני צוחק עם החברים שזה שהגיע מקום 1 לא זכה לעידוד ויחס כשם שאני זוכה ומודה: זה מרגש, מרגש מאוד ואנו ממשיכים בקצב נהדר באזור 6 דק" לק"מ (המאמן ראובן צועק לאיל בנייד שנוריד קצב שזה מהיר מדי בסיום "איש ברזל" אבל אני מרגיש טוב, נכון ומדויק) והשעון מתקרב לכ 14 שעות תחרות וכן, אני מחייך שוב; מודיע לאסף ולאורית שאני חייב פיפי, נעצר, מביט מעלה אל הכוכבים (טכניקה נהדרת להירגע) ומיד יוצא מהשיחים ופותח בריצה חיונית ואנרגטית קדימה, מתחילים להריח את קו הסיום.

צר לי, התחושה לא ניתנת להסבר או להמחשה; כל חייך חולפים מולך ואתה חש על גג העולם ולו לרגע אחד אתה לא רוצה שזה ייגמר; המסע מגיע אל קצו, היעד נכבש, המטרה הושגה ואני מאושר, מאושר מאוד ! מחבק את החברים וכמובן את שותפיי לאימוני האופניים שהפכו אותנו ליחידה מגובשת ומפרגנת, משה, אורית ואילת ואז מגיע גם המאמן טל ואני מחבק אותו חזק; יש לו חלק משמעותי בזה שהגעתי עד הלום וכן, מדגיש זאת תמיד: "כל מאמן צריך מאמן" וכל אחד צריך שיהיה לו מנחה, מורה, מנטור, כלל לא משנה איך תקראו לזה. תודתי האחרונה שלוחה אל חברי הטוב ראובן מילמן, עת היכרנו לפני שנים רבות במכון וינגייט (קורס מדריכי טריאתלון) ומאז אנו צועדים ביחד אל עבר (יותר נכון הוא גורר אותי . . . אבל מאוד מאמין בי וזה מה שחשוב) אתגרים שונים ומשונים וכן, ראובן ליווה אותי לכל אורך התהליך המורכב (אליו הייתי שולח בכל שבוע את הסיכום השבועי ואת המשקל) עד להשלמת הביצוע והגעה לקו הסיום כאיש ברזל.

14:37 לקח לי לסיים את היום הארוך והמופלא הזה, אני איש ברזל ! כולכם שותפים לאיש הברזל שאני עשיתי הבוקר, כולכם הייתם עמי ועל כך ועל כן אני מודה לכם מעומק לבי. היעד הושג, המטרה הושלמה וכמה מילים מקו הסיום הייתי מוכרח, תודה גדולה לכולכם, לא בטוח שהייתי עושה זאת בלעדיכם.

בברכת הספורט, הבריאות והאנרגיה המצוינת,

אסף לב

 

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף"

8993137 – 052

לוגו חדש