כביש 12, העוגה והעלייה של החיים: לתת בראש גם אחרי גיל 50 / אסף לב
מאת אסף לב / איש ברזל, מאמן מנטאלי ורוכב שממשיך לחפש את הגבולות שלו
יש עליות שאפשר למדוד במטרים, בקילומטרים ובשיפוע. ויש עליות שמודדות משהו אחר לגמרי: את הנחישות שלנו, את הסבלנות ואת היכולת להמשיך גם כשהרגליים כבר מתחילות לשאול שאלות.
רכיבה על אופניים בכבישי הדרום (12) היא הרבה יותר מעוד אימון. הנוף, המדבר, האספלט והעליות הארוכות מזכירים לי בכל פעם מחדש מדוע בחרתי בספורט כדרך חיים. וכשמדובר בעלייה רצינית, כזו שדורשת ממך לעבוד באמת, כל מה שחשבת על עצמך מקבל הזדמנות להיבחן מחדש.
בדיוק כך חשתי הבוקר על ציר נטפים הלא הוא מסלול רכיבת הבית של ישראמן אילת – איש הברזל – IRON MAN – של ישראל.
לא צריך להיות בן 25 כדי לתת בראש
אני כבר לא ילד. בגיל 50 פלוס, אחרי שנים של ריצה, רכיבה, שחייה ותחרויות סיבולת, אני מכיר היטב את הפער בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שהגוף מאפשר לי באותו יום.
יש ימים שבהם הכול מתחבר. הרגליים עובדות, הנשימה מסתדרת והקילומטרים חולפים. ויש ימים שבהם צריך לנהל משא ומתן עם הגוף, לשנות תוכניות ולהבין שהתמדה היא לא תמיד ללחוץ חזק יותר. לפעמים היא דווקא לדעת להמשיך בחוכמה.
אני יודע שאני מהיר בירידות . . אבל 83 קמ"ש זה מהר מדי . .
העולם המשיך גם בלעדינו – יום חופש קטן . . .
גם המשקל הוא חלק מהסיפור. אני לא מסתיר את ההתמודדות שלי עם הקילוגרמים העודפים ועם הרצון להגיע לכושר טוב יותר. אני מכיר את המספרים, מסתכל במראה ומנסה לדייק את התזונה ואת האימונים. זה לא תמיד פשוט, אבל זה חלק מהדרך.
המטרה שלי היא להמשיך להיות פעיל, חזק וסקרן. להמשיך לצאת לרכיבות, להתמודד עם אתגרים ולתת בראש גם בגיל שבו רבים כבר מתחילים לוותר לעצמם.
שמונים ומשהו קמ״ש בירידה, אבל את העלייה צריך להרוויח
יש רגעים ברכיבה שנשארים איתך. בירידה, כשאתה מגיע למהירות של שמונים ומשהו קילומטרים בשעה, אתה מרגיש את המהירות, את הרוח ואת החיבור בין האדם למכונה. ונכון, אנו לא טועים . . את הירידה מקבלים אחרי העלייה.
נטפים – הציר האהוב עליי
העלייה דורשת עבודה.
היא מחייבת אותך להחזיק את המאמץ, להתמודד עם הקושי ולהבין שאין קיצור דרך אמיתי. אפשר ליהנות מהירידה, אבל אי אפשר לדלג על הדרך שמביאה אותך אליה. וזה נכון גם בחיים. אנחנו אוהבים את הרגע שבו הדברים מסתדרים, כשהתוצאות מגיעות וכשאפשר סוף ־ סוף לנשום. אלא שאת הרגעים האלה בונים הרבה לפני כן, בעבודה השקטה שאיש לא רואה.
אין לי מד וואטים. יש לי לב גדול ונפש שעברה אימון
אני מודה: אין לי מד וואטים על האופניים. אפילו את מד הקדנס שלי, שמראה את מספר סיבובי הרגליים בדקה, אני לא מוצא כרגע.
בעולם הספורט של היום יש אינספור נתונים: הספק, דופק, קצב, עומס אימון וכדומה. לערך "חברות" אין הגדרה מסודרת . . ונכון – עבורי הוא עולם ומלואו. אילולא חבר שלי זוהר לא הייתי מטפס הבוקר את נטפים, מדדים וגרפים. כל אלה יכולים לעזור מאוד, ואני בהחלט משתמש בטכנולוגיה כשיש בה ערך.
עם זהר גלילי התותח – חבר, מאמן שחייה – מקצוען
אבל יש עוד משהו שאי אפשר להכניס בקלות לטבלה. . .
יש לי לב גדול ונפש חזקה, שעברה אימון מנטאלי לא פשוט כבר מגיל צעיר. אבי נפטר כשהייתי בן שמונה. אובדן כזה בגיל צעיר הוא אירוע שמשאיר חותם, גם שנים רבות לאחר מכן. עם הזמן למדתי שהחיים דורשים מאיתנו לפתח כוחות פנימיים, למצוא את הדרך שלנו ולהמשיך לנוע קדימה גם כשהמציאות אינה פשוטה.
אני לא טוען שהכול נובע מאותו אירוע, אבל אני יודע שהדרך שעברתי עיצבה אותי.
הספורט הפך עבורי למרחב של עשייה, התמודדות, חופש וגילוי עצמי. אולי משום כך אני חוזר שוב ושוב אל האתגרים. לא כדי להוכיח משהו למישהו, אלא כדי לבדוק מה עוד אפשר לעשות, ללמוד ולשפר.
העוגה, הפיתויים והחיים עצמם
בואו נדבר גם על הדברים הקטנים.
לא כל רכיבה היא סיפור הירואי על משמעת עצמית. יש אוכל, יש פיתויים, יש עייפות, יש ימים שבהם מתחשק לשבת וליהנות ממשהו טעים בלי לחשב כל ביס.
ישראמן – עליית נטפים הקסומה ISRAMAN
אני אוהב את החיים, ובתוך החיים יש גם עוגה, קפה, חברים וצחוק. מבחינתי, האתגר הוא לא לחיות במלחמה מתמדת עם עצמנו, אלא ללמוד ליצור איזון שאפשר להתמיד בו לאורך זמן.
אני רוצה להיות בכושר טוב יותר, להרגיש קליל יותר ולשמור על הגוף שלי. אני גם רוצה ליהנות מהדרך ולא להפוך כל יום למבחן של הצלחה או כישלון.
זה נכון לתזונה, לאימונים וגם לכל החלטה שאנחנו מקבלים.
מהקילומטרים אל האימון המנטאלי
במשך שנים אני עוסק באימון אישי, באימון מנטאלי ובספורט. אני מאמן אנשים, מוביל את קבוצת הריצה ״רצים עם אסף״ בכפר סבא ומלווה מתאמנים בדרך למטרות אישיות וספורטיביות. גם המסע שלי לתחרויות איש הברזל לימד אותי שיעור חשוב: המטרה אמנם נמצאת בקו הסיום, אבל חלק גדול מהעבודה מתרחש הרבה לפניו.
ההכנות, הימים הפחות טובים, ההתמודדות עם החששות, ההחלטה לקום בבוקר ולהמשיך – כל אלה הם חלק מההישג.
השיפוע / זווית העלייה המתמשכת כאן . . וואו – הייתי קונה משקל קל יותר
אפשר לקרוא עוד על הגישה שלי במסגרת אימון מנטאלי – רגשי לאיש ברזל, שבו אני מחבר בין העולם הגופני לעולם המנטאלי בדרך אל מטרה מאתגרת.
ואותו עיקרון מלווה אותי גם בעבודה עם אנשים שאינם ספורטאים תחרותיים. כל אחד מאיתנו מנהל משהו: קריירה, משפחה, מערכות יחסים, אתגרים אישיים או פשוט את החיים עצמם.
במסגרת אימון אישי לחיים עם אסף לב, אני משלב שיחה, תנועה, הצבת מטרות וכלים מעשיים, במטרה לעזור לאנשים למצוא את הדרך שלהם ולהתקדם בה.
כי בסופו של דבר, אימון הוא לא רק מהירות, מרחק או תוצאה. הוא גם הדרך שבה אנחנו לומדים להתמודד עם עצמנו.
ספורט כמניע אנרגטי לחיים
לאחרונה העברתי הרצאה לגמלאי ארגון ביטחוני בסינמה סיטי, תחת הכותרת ״ספורט כמניע אנרגטי לחיים״. דיברתי שם על הכוח של הספורט, על התמדה, על מחויבות ועל האפשרות להשתמש בתנועה כדי להכניס יותר אנרגיה לחיים.
ההרצאה הזאת מבטאת משהו שאני מאמין בו כבר שנים: ספורט הוא הרבה מעבר לפעילות גופנית. הוא כלי לפיתוח חוסן, להיכרות עם עצמנו וליצירת שינוי אמית, כנה וכזה המחזיק לאורך זמן.
מוזמנים לצפות גם בסרטון הקצר שלי ב יוטיוב:
ספורט כמניע אנרגטי לחיים – אסף לב
ממשיכים בדרך
אני לא יודע מה יהיה המשקל שלי בעוד חודש, איזה נתון יופיע בשעון או מה תהיה מהירות הטיפוס בעלייה הבאה. אני גם לא מתיימר לנצח בכל אימון.
אני כן יודע שאני רוצה להמשיך לזוז, ללמוד, להתאמן ולהיות סקרן. להמשיך לעלות על האופניים, לצאת לריצה כשאפשר, לשחות ולבחון את הגבולות שלי – תוך הקשבה לגוף ולמה שהוא מאפשר בכל תקופה.
אולי זה אחד הדברים היפים בספורט: הוא מזכיר לנו שאנחנו תמיד יכולים להמשיך לעבוד על עצמנו. לפעמים נתקדם מהר, לפעמים לאט, ולפעמים נצטרך לעצור ולחשב מסלול מחדש.
הגיל הוא נתון. הדרך היא בחירה.
ואם יש משהו שאני לוקח איתי מכל העליות, הירידות והקילומטרים שעברתי, הוא פשוט: לא חייבים להיות הכי מהירים, הכי חזקים או הכי מדויקים. צריך למצוא את הדרך שמתאימה לנו, להתמיד בה ולהמשיך לעשות.
נתראה בכביש, בשטח, במסלולי הריצה וברחובות . . בשמחה ובהוקרת תודה.
אסף לב
מאמן אישי לחיים, מאמן מנטאלי וגופני, איש ברזל ומייסד קבוצת הריצה ״רצים עם אסף״ בכפר סבא.
