כבר למעלה מ 5 שנים לערך שאני שומע את השם של הרופא האוסטרי הנס אספרגר המהווה תסמונת "בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי"; ואני, אינני רופא (ואפילו לא אוהב את האוסטרים חוץ מאנדי הרצוג עת נהייה ציוני יותר מכולנו כמאמן נבחרת ישראל הכי "איכפתניק" שנראה כאן) ואינני פסיכולוג, אלא "מנטליסט", ספורטאי, מאמן טריאתלון ובעיקר, בעיקר, אוהב אנשים וכל שכן כאלו שהם, איך נגיד, "קצת שונים, מיוחדים" – מילה אהודה עליי יותר. […]
קוראים, חברים וספורטאים יקרים:
תודה רבה לכל מי שקרא, פרגן, למד ו / או "הפנים" עוד על אספרגר ומאפייני התסמונות המוגדרות "על הרצף" ובתוך שכך כ "כתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי"; ושוב וכפי שכתבתי בשבוע שעבר על האימונים האישיים אותם אני עושה עם הנערים עם תסמונת האספרגר, […]
נינג'ה ישראל,
הביאה המון דברים חיוביים לטלוויזיה ובעיקר לבני הנוער – כולם רוצים להיות נינג'ות ! כוחו העצום של מדיום זה, באם יהיה מנוצל ומתועל לדברים חיוביים שכאלה, הרי שכולנו נצא נשכרים וברור, "לצאת מהטלוויזיה", לצאת החוצה, לעשות, להיות, לחיות ! אז קבלו באהבה את הטור העדכני שלי ממגזין איכות החיים המצוין, "חיים אחרים", תיהנו […]
חצי מרתון או מרתון, הינן מהשאלות היותר שכיחות אליהן אני נדרש לענות כמאמן וכמדריך של עשרות אנשים – מאומנים, אשר לדעתי תרמתי באימונים ובהכוונה זו או אחרת לאושרם הכללי ולהגשמת חלומותיהם בדיוק בדרך בה אנו, קבוצת הריצה, "רצים עם אסף" מגשימה בכל שבוע מחדש; תיכף יעלה מגזין ריצה נוסף (יום ב') ועד אז . . כמה מילים . . .
[…]
הכי כיף ללמוד וברור, מכל מלמדי השכלתי אך מתלמידי יותר – זוכרים ? כל כך כיף ונעים להיפגש עם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה ולשמוע על גישות חדשניות, תורות מעודכנות ובכלל, לקשקש ואפילו להתחבק עם קולגות למקצוע שיש ונדמה שממש תופס אחיזה, הן בעולם הספורטיבי – תחרותי והן בעולם ה"סמי ספורטיבי" (כמעט כולם עושים היום סוג מסוים של ספורט או לפחות התחילו לדבר על כך שתיכף מתחילים . . .) וזה שאינו תחרותי גרידא. שאפו ענק לגברת, דוקטור אלן כ"ץ, ראש "ספורטדוק" על הפקת האירוע המרשים והבאת פיגורה רצינית כמו הפסיכולוגית של קבוצת ברצלונה, הגברת אינמה פודג'. אגב, כל הנאמר מכאן ועד סוף הפוסט זה לגמרי פרשנות שלי, אישית, לכל מה שנאמר בכנס המרשים בו נטלנו חלק הבוקר – צהריים שנערך בסינמטק תל – אביב. […]
"הדופק שלי גבוה, אני מרגיש את היכולת שלי להתנגד או להפסיק להסתיר יורדת בצורה חדה, חדשה, אפילו חריפה; כואב לי, קשה לי, אני חייב לעצור . ."
ואני לא מוריד את הקצב למרות שגם לי כואב, קשה ואני סובל ובכל זאת – אני המאמן ויש לנו הסכם של אחריות של 100 אחוז על המעשים שלנו ואנו לא נותנים לקושי להשבית אותנו מיד, אלא סופרים: 14, 13 וכן הלאה עד 1 ורק אז עוצרים – בשליטה! במחשבה ובמאמץ כן ואותנטי; ואז ב' נעצר ומתחיל לבכות, פשוט כך, כילד, השגנו פריצת דרך משמעותית בתהליך, בדרך של האימון המנטאלי; לשם אני מכוון כבר כמעט חודשיים. "הייתי פשוט עייף כל הזמן, אתה מבין, עובד ומשפחה וילדים וכל זה . . אבל, כאילו כל הזמן עייף . . רק עכשיו אני מבין שזה מצב רוח, "הוויה" כמו שאתה אומר. . ." […]
