כבר למעלה מ 5 שנים לערך שאני שומע את השם של הרופא האוסטרי הנס אספרגר המהווה תסמונת "בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי"; ואני, אינני רופא (ואפילו לא אוהב את האוסטרים חוץ מאנדי הרצוג עת נהייה ציוני יותר מכולנו כמאמן נבחרת ישראל הכי "איכפתניק" שנראה כאן) ואינני פסיכולוג, אלא "מנטליסט", ספורטאי, מאמן טריאתלון ובעיקר, בעיקר, אוהב אנשים וכל שכן כאלו שהם, איך נגיד, "קצת שונים, מיוחדים" – מילה אהודה עליי יותר. […]
אימון מנטאלי בכדורסל;
השנה היא שנת 1993, משחקי הפלייאוף של המכללות: מישיגן נגד אוניברסיטת צפון קרוליינה במכללת מישיגן משחק אחד הכישרונות הגדולים של אותה התקופה – כריס וובר; זה אתלט בכל רמ"ח אבריו, גבוה וחזק עם יכולות של "שחקן נמוך" מקבל בשניות האחרונות – המכריעות – של המשחק, החלטה לא […]
הפסיכולוגיה של הספורט – כשם שאני רואה אותו וכשם שאני כמאמן טריאתלון ומאמן מנטאלי לספורטאים מנסה להנחיל אותה לאלו מכן ומכם הרוצים להקשיב, ליישם, לבצע ולעשות. כיום אני מצליח לתרגם את הפסיכולוגיה של הספורט עם הפעילות – Doing עצמה לצורה של אימון נוער על הספקטרום האוטיסטי וזו חוויה קסומה ומעצימה, כמאמן וכל שכן כאדם. […]
גאוות העשייה – Doing – גאוות יחידה!!
יש לצמד המילים הללו קונוטציה דומה, צליל דומה (אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה) והן מהוות אבן דרך בעיסוק הספורטיבי – מנטאלי שלי וזה כלל לא משנה אם אני מאמן "ספורטאי על", נערים על הרצף האוטיסטי – אוטיזם בתפקוד גבוה; או פנסיונרים; האימון נותן לנו תחושת גאווה, כמעט שליחות (אנחנו מעירים את העולם) ואני מודה שהימים האחרונים לא קלים למאמן משום צורה. […]
אנחנו יושבים בחדר העבודה שלי ובכוונה אני אוהב את צמד המילים "חדר עבודה" ופחות ביטויים אחרים, "גבוהים יותר" – כאן אנחנו עובדים ובהתאם לכך לרוב אני מתלבש; קצת בבגדי עבודה נורמטיביים (חולצה מכופתרת . .) וקצת, כן, בבגדי ספורט.
אף מתאמן שלי עדיין לא הוריד משקל, […]
אני בן 50 (מטורף..) ומתחרה בתחרויות ספורט מגוונות מאז שאני זוכר את עצמי וביתר שאת ב 19 שנה האחרונות עת החלטתי שהספורט יהיה ויהווה "לפיד" ההולך לפניי, דרך חיים, הדרך שלי אל עצמי; בין לבין אני מגלה את עצמי מחדש, מגלה עוד מרכיבים באישיותי ובשליחותי כאן וכן, אימון נערים על הרצף האוטיסטי עושה לי ממש טוב וכנראה שגם להם שכן, עוד ועוד נערים מצטרפים אליי לדרך . . . […]
