אני בן 49 ומתחרה בתחרויות ספורט מגוונות מאז שאני זוכר את עצמי וביתר שאת ב 19 שנה האחרונות עת החלטתי שהספורט יהיה ויהווה "לפיד" ההולך לפניי, דרך חיים, הדרך שלי אל עצמי.

המון ספורטאים שואלים אותי במפגשי האימון המנטאלי מה עובד עבורי ביום של תחרות בו רמת ההתרגשות גבוהה ומיד אני עונה שעבור כל אחד מאתנו עובד דבר אחר ובמקרה הפרטי שלי, אפילו קשה לי יותר נוכח גל הפציעות ממנו סבלתי בשנים האחרונות וכל יום הוא "יום שונה / חדש" עבורי בהיבט של הפקת מקסימום מיכולותיי והריי בזה אנו עוסקים לא מעט: "מיצוי עצמי", האם הוצאתי מעצמי את המקסימום היום ? לשם אני מכוון את הספורטאים עימם אני עובד וזה כלל לא משנה האם זה רץ שממש היום ירוץ פעם ראשונה 10 ק"מ ומבחינתו זו תהייה גם "הגשמה עצמית" או, מצד שני, שחקן כדורגל בליגת העל שממש היום יבוא סקאוט – "מאתר כישרונות" מליגה אירופאית בכירה על מנת להתרשם ממנו.

המעודדים שלי: אמא ועומר שאין לי מושג איך באמצע המרוץ הספיק לעצור ולהצטלם . . . ? מיה רצה אתי קדימה.

רצים עם אסף

"רצים עם אסף" – אמא מעודדת

מרוץ כפר סבא

"רצים עם אסף" – עומר מעודד

שימו לב ואנא חשבו על כך: נסו פעם לדבר עם הרץ אשר מגיע ראשון בתחרות 10 ק"מ ובאותה נשימה לשוחח עם הרץ שמגיע אחרון ואני מודה שרוב הספורטאים עימם יצא לי לדבר היו אלו שהגיעו לקראת הסוף . . . זה הולך בערך כך: הרץ שמגיע ראשון: קודם כל "ברכות" ולתת מילה טובה (כולנו בני אדם וכל אחד מאתנו רוצה מילה טובה וחום) ואז לשאול: איך היה ? על פי רוב תשובתו תהיה "היה קשה, היה קשה, נתתי את המקסימום ולא הפסקתי להאמין שאני יכול לעשות את זה . . ."

 

הרץ שמגיע אחרון: "כל הכבוד, נו איך היה . . .? וואו, היה קשה, אני מתרגש, יכולתי לרוץ מהר יותר . . . "

     

מבינים ?

הרץ שרץ מהר, מתורגל, מיומן, בדרך כלל ללא גרם שומן אחד מיותר, יודע איך לשאת סבל ובכלל זה, כמובן לרוץ באנאירובי – מחסור בחמצן ועוד, הוא יודע שעוד כמה דקות ייגמר המרוץ, המשחק וכדומה ובעוד כמה ימים ייצא לקראת משימה חדשה בדרך החיים, דרך הספורט. הרץ שרץ פחות מהר, פחות מתורגל, לא מכיר את הקושי המצטבר, כמו גם, התרגשות מהתחרות, לא אחת סוחב עוד כמה ק"ג מיותרים והכי חשוב לצורך העניין – כלל לא בטוח שיישאר בספורט, שיהפוך אותו לדרך חיים, שכן, הוא הגשים את מטרתו, בין אם היא 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון וכדומה.

הרעיון המרכזי כאן הוא לדעת היכן אני ממוקם ביחס ליכולותיי, בהקשר לתקופה בה אני נמצא בחיי (משפחה, עבודה, פציעות וכדומה) ביחס למה שתדרך אותי המאמן (וכן, הצעקה הכי גרועה מצד הקהל זה "תן בראש"), ביחס לתחושותיי, מחשבותיי (השדים שלי, הפחדים שלי) ביום הנתון וכמובן, מאוד חשוב להתייחס לתחרות – גם אם היא תחרות ראשונה מסוגה – כ"אבן ראשונה בחומה" וכפי שידידי אריה אומר ולא כאבן נוספת ובוודאי לא כאבן אחרונה בצורה של עמידה ביעד ודי . . .

גרף לאתר

בימים של תחרויות לי, אישית, הכי נכון לעשות ספונג'ה. יש לי דירה חמודה, לא גדולה מדי ולא קטנה מדי; הספונג'ה שאני עושה ביום תחרות עוזרת לי להתפקס, לחשוב, לכלכל צעדיי ומחשבותיי לקראת המשימה הקרובה; זאת ועוד, זו פעילות גופנית נהדרת והיא עובדת לי נהדר כחימום וכממריצה של מחזור הדם ולא פחות חשוב מזה – אני חוזר לבית מריח ונקי. אז כן, לי זה עובד נכון ומדויק וזה סוג של "טקס" עבורי ליום תחרות ואני ממליץ לכל אחד מכם למצוא את הטקס שעובד עבורו בצורה המדויקת ביותר ואז, בזמן התחרות, המשחק לתרגל "מנטרות" – פעולה כללית, פשוטה אשר עוזרת לי לשמור על פוקוס בזמן ביצוע הפעולה וכן, שואלים אותי המון ומנטרה יכולה להיות גם במצב סגור, היינו, פנדל או זריקת עונשין וגם במצב פתוח, נניח ריצה: לשחק עם האצבעות כאשר כל האצבעות נוגעות באגודל אחת אחרי השנייה, היפוך הכובע לאחור כאשר מתחיל להיות קשה וכדומה.

מנטרות של שחקני נ.ב.א – קארל מלון הכי מקסים

לסיכום, העיסוק בפעילות ספורטיבית הוא הרבה מעבר לספורט עצמו. אני, כמאמן טריאתלון ומאמן מנטאלי לספורטאים ולכאלו הרוצים להיות פחות אוהב להתעסק במשקל הספורטאי או אפילו בזמן שעשה (בטח בשלבים הראשונים), אלא יותר להתעסק במוטיבאציה הפנימית לפעולה, באושר שעצם הספורט מסב לספורטאי וכמובן למשפחתו ולסביבתו. בכלל זה, כיצד לגרום לאותו אדם אשר רק לאחרונה הגדיר עצמו כספורטאי, אכן להמשיך ולרוץ ולהתאמן גם כשקר וגם כשטיפה פצועים ועייפים מעומס החיים ולהמשיך לעסוק בספורט כדרך חיים, כדרך הבריאות, האור והאושר; זו מטרתי הראשונה והנעלה כספורטאי, כמאמן כאדם שרוצה שיהיה כאן מעט טוב יותר . . . אם הצלחתי או לא, ימים יגידו ועד אז, אני גאה בכל אדם אשר בחר להקשיב ל 2 הסנט שיש לי לומר לו בפעילותו; המשיכו כך, זה מרגש לראות כל אחד מכם מגשים את חלומו, בדרכו המיוחדת.

 מספורטאיות הקבוצה / שאפו על הכול !

ספורטאיות הקבוצה / שאפו על הכול !

אורית פופלינגר, רונית חצרוני, תמי פלדמן

המילה האחרונה,

מרגש לראות אנשים, ספורטאים מגשימים חלומותיהם ולכל אלו שרק רואים וצופים ולא מאמינים אני אומר: תתחילו לחלום, תזמינו מציאות, יש שמועה שעם ממש רוצים, משתדלים, מתאמנים ומתייחסים ברצינות, בסוף חלומות מתגשמים . . . אהבה כנה לאלי בלאלי ובני ביתו אשר מרוץ כ"ס מוקדש לבנם זיו שנפל במלחמת לבנון השנייה.

בברכת הספורט, הבריאות והאנרגיה המצוינת,

אסף לב

 

הצטרפו אלינו בפייסבוק ומוזמנים לעשות "INVITE" לחברים

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

לוגו חדש