כבר למעלה מ 5 שנים לערך שאני שומע את השם של הרופא האוסטרי הנס אספרגר המהווה תסמונת "בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי"; ואני, אינני רופא (ואפילו לא אוהב את האוסטרים חוץ מאנדי הרצוג עת נהייה ציוני יותר מכולנו כמאמן נבחרת ישראל הכי "איכפתניק" שנראה כאן) ואינני פסיכולוג, אלא "מנטליסט", ספורטאי, מאמן טריאתלון ובעיקר, בעיקר, אוהב אנשים וכל שכן כאלו שהם, איך נגיד, "קצת שונים, מיוחדים" – מילה אהודה עליי יותר.

"תגיד, תגיד אסף, איך ההרגשה להתאהב . . ." הביאה אותי לכתוב מקצת על חלק מהקסם אותו אני חווה בשנים האחרונות במסגרת עיסוקי: מאמן נערים על הרצף האוטיסטי ובמיוחד כאלו "בתפקוד גבוה" (אספרגר למשל, זו תסמונת בעיקר של גברים, יש אומרים שזה נוכח כלי המדידה ויש אומרים שזו אשמת הכרומוזומים . . ) ובוגרים כאשר לכולם לגישתי ישנם מספר מכנים משותפים כאשר בבסיסם עומד העניין של להיות אהוב, "מקובל", יש לך תפקיד מוגדר ונצרך בעולם גם אם אתה מיוחד, קצת שונה.

אני, תמיד הייתי קצת שונה, שנים שלא קיבלתי זאת, שנים התעמרתי בממסדים שונים ומגוונים על מנת שיקבלו אותי לחיקם – משרד הביטחון, הייטק ואפילו חברות כמו "יס" או סלקום ותמיד אמרו לי שאני קצת צבעוני, קצת שונה, קצת חריג ושזה פחות טוב להם ואז כן, בדיוק אז, כאשר הגיע המצב רוח הפחות טוב מצאתי מקום שיקבל אותי – כמעט כמו שאני – ואז ורק אז, הרגשתי מספיק בשל להפוך לעצמאי, למאמן! מאמן לחיים! לכאלו עם מילים מורכבות וקצת מפחידות כמו . . כן, אספרגר . .  וכן, לכאלו עם מילים יותר מוכרות לי: "הפרעות קשב" – איך זה נשמע פשוט אה . .

היה זה אך מתבקש מבחינתי לבחור במקצוע – או שהמקצוע בחר בי: לאמן נערים על הרצף האוטיסטי בדיוק כפי שאני חשתי באותם ימים ולא ידעתי "היכן לקטלג" את עצמי ואך לפני שנים הייתי בדיוק במקומם, "בחוסר הנוחות הזו" ממקומך בעולם. . . ובכלל, מי אתם שתשימו אותי על "הרצף האוטיסטי" ? תנו הזדמנות, רוצה להתבטא, בדרכי, גם אם היא שונה במקצת. במשך תקופה לא מבוטלת נלחמתי עם עצמי – כמאמן – לא ללמוד על התסמונת, אלא לחוות אותה כהווייתה! "אם אני מאמן אותך פעמיים בשבוע סימן שכיף לי אתך . . אם אתה רזה יותר ממה שאתה עכשיו זה מגביר את הסיכויים שלך לחוש טוב יותר . . מגביר את הסיכוי שלך להיות "יותר מקובל על בנות המין השני" ואם רק תאמין שאין אף אחד יותר טוב ממך בעולם הזה (זולת מייקל ג'ורדן כמובן) אז אולי תגיע לאן שאתה רוצה – פנימית, חיצונית, נפשית, גופנית וזוגית.

בסוף פניתי ל "ויקפידיה" שם תיארו את התסמונת כבעלת המאפיינים הבאים: קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, קושי ביצירת מערכות יחסים, חוסר חוש הומור, הימנעות ממגע, רגישות לרעש ועוד ומצד שני, יכולת גבוהה של הבנת הנקרא, זיכרון, פתרון בעיות מתמטיות וקליטת שפות ועוד . . . האמת, אני, זה שעשה את כל המבחנים שלו בחיים פעמיים (חוץ מספרות) קצת הופתעתי שכן, מצאתי ילדים, נערים, אנשים רגישים, בעלי חוש הומור מפותח, בעלי מוטיבאציה גבוהה להצליח ויותר מזה, להשתלב, להתנדב, לעזור, לפרגן וכן, בצורה קצת שונה . . בערך כמו שמישהו מת"א מגיע לירושלים ומתקשה להבין את "הקודים" של השפה, הטונציה של המילה וכן, התנועה במרחב.

התחלנו בבסיס: לרכב על אופניים! אתה טייס הקרב ואתה במטוס ללא נווט! הכול באחריות שלך!

החל בציוד (לנפח אוויר לפני כל רכיבה, קסדה כמובן וכדומה) דרך המסלול (הקצר והבטוח ביותר) וכמובן, בקשר שנוצר בינינו: מאמן – מאומן, סמוך עליי! אחריי! נכון, זה לקח כמה שבועות אולם מרגע שזה עבד זה הטיס אותנו כמה שלבים בהתקדמות ותחשבו על זה, אופניים: אתה עובר בין ערים שונות! בקלות יחסית! אתה צריך לנהוג – לרכוב, לציית לחוקי התנועה, לדעת את הדרך וכן להיצמד לאיזה לוח זמנים שהוגדר גם אם קצב הרכיבה פחות שינה לנו בשלב זה. העצמאות והביטחון שנותנים האופניים לילד, לכל ילד וכל שכן לילד המאובחן עם אספרגר היו דרמטיים בקשר שלנו וכן ישנה מילה מסוימת שחשובה מאוד לכולנו, נכון: שיהיה כיף! ואופניים זה כיף!

פעילות גופנית - להפעיל את הגוף זה המפתח!

פעילות גופנית – להפעיל את הגוף זה המפתח! לסמוך עליו ולסמוך על המדריך – מאמן – חבר!

מאופניים התחלנו לבצע "גיחות" לענפי ספורט נוספים שביניהם: כמובן, ריצה ואז, שחייה (גם בים עם עיניים פקוחות ובהכרת תודה!), כדורגל, כדורסל (עם שידור המשחק "בזמן אמת" של השחקן עם הכדור . .), טניס ומטקות ים ובין לבין היינו מדברים, צוחקים, מציירים וכן, לפעמים גם בוכים או עצובים. מבקש לחדד, אינני רופא ואינני פסיכולוג ורוב הנערים – אנשים עמם אני עובד נעזרים גם בפסיכולוג אשר מהווה סמכות גבוהה ממני כמובן על אף שאני מודה שאני מחייך לעצמי כאשר הם מוכנים "לדלג" על הפסיכולוג ועליי "פחות מוותרים"; חשוב מאוד לקבל עצה או תרופה של פסיכולוג – פסיכיאטר ושכל אחד יעשה את תפקידו בצורה האחראית והמקצועית ביותר.

לאחר שיצרנו בסיס רחב החלנו גם להכיר את המשפחות של האחר – בעיקר את ילדיי – ולעשות פעולות חברתיות משותפות, החל מארוחת ערב, בילוי בבריכה ובמקביל תרגול של "נורמות מקובלות" בחברה, כמו למשל, לספר בדיחה שתצחיק או לעשות חיקוי של שר או אישיות רמת דרג אחרת וזה עבד. כך גם המשכנו בדגשים בעבודה שלנו וצילום זה הוא אחד הקסומים והמייצגים ביותר שמצאתי כמייצג את הדרך – השיטה:

כישרון זה רק נדבך אחד בדרך הספורטיבית שלנו, החשוב זו המחויבות, הדרך והאמונה שלך בחיבור כל הדברים הללו

כישרון זה רק נדבך אחד בדרך הספורטיבית שלנו, החשוב זו המחויבות, הדרך והאמונה שלך בחיבור כל הדברים הללו

בימים ובשבועות האחרונים חלק מהנערים עימם אני עובד מתגייסים לצבא, נוהגים, חלקם כבר תיכף משתחררים ואני בין לבין חושב את דרכי, חושב על הדרך שעברנו ביחד במהלך השנים האחרונות וחושב לעצמי, על אהבה, איך ההרגשה להתאהב ? ואיך אני מסביר לבחור – נדיר – בן 24 כמה זה קשה למצוא אהבת אמת, כמה קשה לממש אותה, לתחזק אותה ולעבור איתה את מסלולי החיים השונים. תשובה מסודרת לא הייתה לי, האמת הופתעתי מכנות השאלה ואמרתי שבאמת כבר שכחתי איך ההרגשה הזו ובכל מקרה אמרתי שזו תחושה מופלאה, עוברת אנרגיה מוזרה בגוף וכן שצריך להיזהר ממנה, אפשר לקבל כוויות, אפשר להיפגע וזה דבר שחשוב לי שיילקח בחשבון.

אהבה ורק אהבה מניעים אותי בעבודתי; לעתים זה מורכב, הרבה פעמים זה מפחיד: "אמא: מה עם הפנסיה אספי . . " – אני מאוד אוהב ספורט (על כל גווניו וצבעיו) וכל שכן, אוהב אנשים וכן, אנשים מיוחדים וקסומים אשר העניקו לי בתקופה האחרונה, יותר מתמיד, את חידוד נושא החברות, הלויאליות, הכנות והיושר האינסופי (זה לא נאיביות) בתקשורת הבינאישית והכללית בהתנהלות שלנו כאן. על כל הדברים הללו אני מוקיר תודה לכל אותם נערים והוריהם כמובן השמים את מבטחיהם בידיי ורצים, רוכבים, שוחים, מדברים ומאמינים בדרכי אותה אנו בונים ביחד, בכל שבוע מחדש.

"אספרגר" ואני כבר למעלה מ 5 שנים ביחד ואם כבר רוצים וזה חשוב – לדייק – בואו נקרא לילד בשמו: אוטיזם בתפקוד גבוהמעבר לכך, מבחינתי "אספרגר" (אוטיזם בתפקוד גבוה כאמור) זה כמו "אלוויס" או כמו ההוא ששרים עליו נערים הקופצים על גגות של רכבים ועושים הרבה רעש . . . זו מילה שבאה לתאר בצורה תמציתית, מהירה וקטגורית אנשים מיוחדים וקסומים. 

בכל פעם כאשר אני מקבל טלפון נוסף מהורה, אח או חבר של "מישהו עם אספרגר" אשר שואלים אותי לגביי הגישה של עבודתי . . . ומה זה אומר להיות "מאמן של אנשים על הרצף האוטיסטי . . ."?  אני עונה באריכות, בשמחה ובהוקרת תודה על התפקיד שניתן לי כאן ועכשיו וכמו שאומרת חברה שלי אורית: "כולנו למעשה "אוטיזם בתפקוד גבוה", כך או אחרת ורק שנהייה גאים ושמחים עם מה שאנו עושים".

אני, ברור, שמח, מאוד, גאה, מודה.

 

אסף לב

מאמן נערים על "הרצף האוטיסטי" – אספרגר, הפרעות קשב וכדומה

מאמן מנטאלי Mental training, מאמן טריאתלון – ליצירת קשר לחצו כאן

הצטרפו אלינו בפייסבוק – בוקר חג אצלנו 

asafrunners@gmail.com

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם instagram מדליק

תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052לוגו חדש