מרתון – כבר הרבה זמן שלא כתבתי על תחרות ריצה בה אני נוטל חלק פעיל. .

בכלל, נוכח הפציעות האחרונות והמוזרות למדי שפקדו אותי ב 5 השנים האחרונות אני מוצא את עצמי יותר ויותר כותב על ההפוגות שלי מריצה וכותב בעיקר על החיים שלי על ההתמודדויות שלי ללא ריצה ואפילו ללא ספורט בכלל. אז, אין ספק שיש חיים מחוץ לריצה ולא אחת אני אומר לאנשים ש"זר לא יבין זאת" ואני מבין כל אחד שלא מבין אותי ואותנו ועם זאת, אני מזמין כל אחד ואחת מכם ומכן לקרוא כאן ובכלל באתר שלי על התמודדויות עם קשיים, פציעות ואכזבות וכישלונות; האמינו לי מכל חוויה כזו אתה נבנה מחדש, חזק יותר, מאושר ושלם יותר וכמובן, בריא יותר – הן גופנית והן נפשית.

אז כך, באתר שלי ישנה אפשרות בה לא השתמשתי לעולם והיא לתזמן כתבה; כלומר, לצאת לטיול, מסע, ריצת אימון וכדומה והמחשב באופן אוטומטי יעלה כתבה מסוימת בזמן שאגדיר לו; כלומר, אני כותב כתבה ומעלה אותה עכשיו, עוד בטרם הושלמה המשימה – בדרך זו אני רוצה ליצור אצלי מחוייבות גבוהה יותר לעניין ומצד שני, עדיין לא לפרסם בר' גלי את עניין התחרות הזו – מודה, פוחד. בימים הקרובים אם כן, אני יוצא למרתון ת"א 2015 השנה כמשתתף ומקווה לעמוד בשתי מטרות עיקריות:

  1. לא ללכת
  2. לעשות תוצאה של 3:45 שעות.

בערך לפני כעשור הרגשתי שאני בשיאי מבחינה ספורטיבית – גופנית ונפשית והתחריתי כמעט בכל ספורט שבו מעורב שעון, כדור או סתם גברים המתמודדים על משהו – גם עם הוא לא ממש מוגדר. בערך באותה תקופה עברתי דירה וברור שנוכח זה שאני בוגר "מויש'ס movers" לא העזתי להזמין חברת הובלה וביחד עם עוד שני חברים שלי העברנו את הדירה לבד. ארון אחד שדוד שלי הכין לי פעם היה באמת מעץ אלון יקר וכבד ומיד לאחר שהנפתי אותו באוויר הבנתי שמשהו באזור המפשעה זז והוא לא בדיוק במקומו . . . אני חי עם הכאב תקופה לא מבוטלת ובידיעה ברורה שזה בקע מפשעתי אך מחליט למשוך ולנסות כל טיפול אלטרנטיבי, מקובל או שלא וכמובן, אף אחד מהם לא נושא פרי ורק לאחר 3 שנים מתסכלות מבחינת ביצועי ספורט גבוהים אני עולה על שולחן הניתוחים לידיו הנאמנות של ד"ר זגר וכשלושה שבועות אחרי שב ועושה (אמנם בחצי קלאץ') חצי איש ברזל על מסלול הישראמן הנדיר.

אט אט אני חוזר לכושרי וחוזר להתחרות ומציב לעצמי יעד של איש ברזל שאותו אף פעם לא היה לי זמן לבצע נוכח עבודה, משפחה ואחר והנה, אני נופל מהמיטה וחותך את גיד אכילס ומושבת לשלושה חודשים נוספים והחלום הולך ומתרחק ובכלל, כל חלום הריצה המשוחררת והאהובה הופך ונראה רחוק מאי פעם. ממשיך לאמן את הקבוצה המקסימה שלי שבכלל, המון ממה שיהיה כתוב כאן זה בשבילכם, המון ממה שאחווה ביום שישי זה יהיה בעזרת הרוח הגבית שכל אחד מכם ייתן לי.

בחיי שנורא כיף לרוץ בסערה שכזו

אין לכם מושג כמה כוח זה נותן לראות אתכם מגיעים בימים של סופות ואנשים בפאניקה ואתם מגיעים ב 05:15 בבוקר, עושים חימום ויוצאים עמי למסע היומי שלנו, כל אחד בדרכו, כל אחד בסגנונו כשם שהוא מיטיב להביא אותו עמו לקבוצה שלנו – "רצים עם אסף".

המון תודה לכולכם על מה שכל אחד מביא עמו לקבוצה הנפלאה שלנו – יום הסערה – קצת לפני 6 בבוקר:

אז כן, מיד כאשר הורידו לי את הגבס החלו לי כאבים בלתי מוסברים בברך וצילומים ובדיקות שונות הצביעו על חשד לקרע במיניסקוס ואכן בדיקת M.R.I שנקבעה לי מהר מאוד – ותודה והערכה לקופת חולים כללית – אשררה כי אכן מדובר בקרע במיניסקוס ואין מוצא מניתוח, אלא אם כן אני מוותר קליל על ריצה. באסה אה. כן, מודה, היו לי כמה ימים מבאסים שחברו כאמור לכמה שנים שעזרו לי בחינוך ובעיצוב מחדש של דרכי כספורטאי, כמאמן ואפילו כאדם בוגר יותר ושקול יותר – אין ברירה; לא לעולם חוסן גם אם אני מרגיש במגרש ספורט כדג במים והתשוקה שבי בוערת להכות חזק יותר או לרוץ מהר יותר.

חייבים לעשות ספורט וזה לא משנה עם זה ריצה, כדורגל, כדורסל, מטקות, חתירת קיאקים או טניס: זה בריא, זה יפה,  זה "שלך" ומשפר ללא היכר את ההרגשה הכללית – תנסו: אני מנסה זאת בכל בוקר מחדש: להביא את עצמך, באהבה, בתשוקה ובאמונה:

מטקות ים עם גלאדיאטור

מבצע רביזיה של מהלכיי ובוחן כל דרך אפשרית בטרם אחזור לשולחן הניתוחים כאשר אני מקבל לביתי הזמנה מאלופת עולם בשחייה פאראולימפית, הלא היא קרן לייבוביץ' ולפיה היא פותחת מכון פילאטיס בכ"ס. תוך כמה ימים אני מתייצב אצלה, משוחח עימה כמה משפטים ואומר לה שאני חייב לרוץ והיא אומרת לי "אז תתחיל לעשות פילאטיס" ומצמידה אותי לימי שני בערב אצל המאמנת – ה מ ד ה י מ ה – תמי. לאחר כחודש, בחיי באורח פלא, אני מסיים ריצת 10 ק"מ בשטח ואפילו עולה על הפודיום וכחודש אחרי אני מסיים חצי מרתון במסגרת אימון עם אחד מספורטאיי.

פילאטיס – זה פשוט עובד ומחזק שרירים עמוקים שכמעט ולא ניתן להגיע אליהם דרך ענפי ספורט אחרים:

מרתון מדברי באילת – מקצה 10 ק"מ – פתאום פודיום לאחר כ 3 שנים ללא תחרויות:

כשלושה חודשים מרגע שהתחלתי פילאטיס וברור שגם עשיתי חיזוקים שונים בבית ושחייה חזר לפעום בי הרצון לעשות שוב מרתון; העניין קרם עור וגידים כאשר לא הפסקתי לקבל מיילים מחברה בשם "כפיים" אשר הופנה ישירות לדואר הזבל שלי נוכח פציעתי ואיבוד הרלוונטיות של העניין כאשר בוקר אחד אני מקבל שיחה ממארגני המרתון וגברת נחמדה מדברת עמי ושואלת האם אני מתכוון להגיע שהרי נרשמתי לפני כשנה למרתון. "וואלה", גורל אני אומר לעצמי ואומר לה "ברור מגיע, מגיע ומביא עמי עוד חבר" וברור שאנו בדרך להשלים את היעד שלנו לשנה זו. ריצת 30 ק"מ עוברת עליי באופן חלק לגמרי ויותר מזה אני לא מוכן לקחת סיכונים; בדיוק כפי שפיני גרשון אמר עת מכבי ת"א רצה בטירוף לעבר אליפות אירופה בכדורסל: "כל הקונצרט שקורה עכשיו לא מעניין אותי – אני מאמן קבוצה ל 10 למאי – ליום הגמר, עד אליו כלום לא מעניין". כן, אז ברור, שאני פוטנציאל פציעה וברור שכאשר המשקל שלי 81.5 ק"ג ולא 79.5 ק"ג אז זה סימן לא הכי מעודד מבחינתי ועם זאת, אני חש חזק מאוד בראש, חש שמאחוריי ישנם המון אנשים שמאמינים בי ובדרכי, אני רץ באימונים שבועיים עם ספורטאיי כ 80 ק"מ וכן, אני מנוסה, יודע להתחרות וכאמור, מלאה באמונה ובאנרגיה טובה.

אז זהו, תחזיקו לי אצבעות; מקווה שכאשר אגיע למחשב בצהריים אוכל להגיד שעמדתי במשימה; המון הצלחה לכל החברים והאחים שלי שיהיו על המסלול ובצידיו; נסו לעודד במיוחד את האחרונים – להם הכי קשה.

המון אנרגיה טובה.

כך זה נראה בעיניים שלי כמלווה ספורטאים וכפצוע בשנה שעברה

 אסף

טוב, עכשיו יכול ויש לי את האומץ, הכבוד וההרגשה העילאית הזו להעלות 3 תמונות: מהזינוק, מהק"מ ה 41 ומהסיום המתוק וההגעה לרכב: מרגש ומקסים ושוב, מודה מקרב לב לכל מי שמעודד, מפרגן ותומך !

image005

 

אסף לב – אימון מנטלי וגופני

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

ויש גם אינסטוש מדליק

מאמן מנטלי – ליצירת קשר לחצו כאן

8993137 – 052

לוגו חדש