כשהייתי סטודנט בספורטדוק הקדישו לנו שני שיעורים ל"טיפול בספורטאי שנפצע" ובהמשך נוסף עוד שיעור על "הקשיים והמורכבות של הספורטאי החוזר מפציעה – פיזיים ומנטאלים" המתלווים לכך. פוסט זה ינסה לשפוך אור על מעט מהקשיים שאני חוויתי ודרכי ההתמודדות שלי עימם, הן בתקופת הפציעה והן בזמן החזרה לפעילות. 

לפני כשבועיים חזרתי להתאמן לאחר כחודש וחצי בהם הייתי מושבת ועוד כחצי חודש בו פשוט חששתי לדרוך על הרגל, חששתי לפדל על האופניים והכי חששתי לשחות ומתנועת החתירה עם הרגליים – בדיוק במקום בו נחתכתי בגיד אכילס אשר בעטיים ביטלתי את ההשתתפות במרתון טבריה, כמו גם, עצירה של רוב הדברים בהם אני מורגל בחיי המגוונים.

בזמן הפציעה ובזמן בו הייתי פצוע קלאסי, יושב בבית או מדדה על קביים זכיתי להמון תמיכה ואהבה מחברי הקרובים וממכרי הרחוקים יותר; כולם כאחד היו עמי, עודדו, פרגנו ואפילו היו כאלה שבאו לעזור לי בשטיפת כלים ובמטלות הכלליות של היום יום להם נדרש מאמץ רב עת עתה מדדה על קביים. העוצמות, האנרגיה, החום והאהבה שאתה מקבל עוזרים לך לחוש טוב יותר ולעתים, כך נדמה, גורמים לך לחוש טוב יותר, חזק יותר ונמרץ יותר. במקביל אתה מתחיל לחשוב על "איך אני חוזר למגרש . . .", איך אני חוזר ללכת, לרוץ, לרכב (לא מסתדר עם המילה לרכוב) ולשחות; מחד, באופן בסיסי – למידה, סיגול מחדש של התנועות, טכניקה וטכניקה מיטבית ובהמשך, חזרה ליכולת תחרותית.

ריצה ראשונה לאחר הפציעה – החיוך אומר המון / הכול:

נחל אלכסנדר - מסלול ריצה מרגש

4 חודשים מתסכלים למדי ללא ריצה נוכח הפציעה

לסיכום השלב הראשוני של הפציעה, מבקש בראש ובראשונה לציין בפני כל אחד מכם את חשיבות הביקור, המילה הטובה, המשלוח פרחים, העזרה בשטיפת כלים, העזרה בהוצאת הפח – דברים אלמנטריים של החיים, אנא, אל תמעיטו בחשיבותם כאשר אתם רוצים לעזור לחבר, חבר לקבוצה, בן / בת זוג, ידיד או אחר – "לייק" לא מספיק כאן וכן, קבוצה "הקבוצה" – "רצים עם אסף" – זה כוח אדיר עבור כולנו; הן באימונים, במחנות אימון ובחיים בכלל.

כאשר הפציעה מסתיימת או לפחות השלב הראשוני שלה (רגע הפציעה עצמה, ההחלמה ועד להסרת התפרים) אתה נדרש לשלב לא פחות מורכב ובו, אין מה לעשות, אתה יותר מתמודד עמו לבד או עם פחות עזרה של הסביבה. מדוע ? ובכן, אתה לפתע ללא קביים והסימנים המובהקים של אדם פצוע גם לפני שאתה מוציא מילה נעלמים; אתה כביכול בריא. רק מה: אתה עדיין הולך צולע, כל קירבה של הסביבה לכף רגלך מלחיצה אותך מאוד (הכי מפחיד שמישהו עם עגלה בסופר יעלה עליך מאחור), אתה עם 2 ק"ג יותר והכי מפחיד זה שאתה לא יודע האם תחזור להיות מה שהיית . . .

כחודשיים מליל הפציעה אני עולה על האופניים, לבד, לא רוצה לרכב כך עם עוד אנשים. לאחר כשלושים דקות של רכיבה חש חום עז המציף את גופי, הזעת יתר בכל פינה בגוף והתחושה הכללית של ליאות ועייפות לא מרפה ממני. חוזר הביתה ואומר לעצמי שאכן, היה "לא משהו" אך עם זאת, הצלחתי לסובב את הרגליים וזה סימן טוב. התיעוד בעזרת השעונים המתוחכמים חשוב כאן ועוזר לראות ולהראות על הגרף את מגמת החזרה לפעילות והקשיים הנלווים אליה בהשוואה ליכולות שהיו קיימות טרם הפציעה.

רכיבת אופני כביש: המהירות, הנופים הדינמיים, החברים, הקשיים, הילדות והאהבה:

אימון עליות

אימון אופניים

עובר עוד שבוע ואני מתחיל לרוץ; משהו בתנועה לא עובד טוב ואני לא מצליח לבצע גלילה של מפרק כף הרגל והתנועה המקוצרת של המפרק לא מאפשרת לרוץ מהר וכן, החשש מפני חולשת החתך עד כדי פתיחה של התפרים מתסכל ומרפה את ידי ורגלי. בשלב זה, אני מחליט לתת דגש רחב יותר לרכיבה; בכלל, רכיבה תמיד נתפס בעיני כספורט הבריא ביותר, לפחות כל עוד אתה לא נופל או מעורב בתאונה – היבטים של הארכת שריר, בניית חוסן – גופני ומנטאלי (למשל ברגעים קריטיים בהם אתה כמעט ונושר מהפלטון – דבוקה) סבולת לב ריאה ובכלל, אנרגיה כללית – (אייבי גילת, קורס מאמני טריאתלון, וינגייט 2009). קובע עם חבר לרכיבה סולידית ומצליח להחזיק מעל שעה על האוכף. בדרך אני שם לב להמון דברים אותם אני מעלה על הכתב והמרכזי שבהם הוא שכאשר אין לך מטרה, אתה לא מתאמץ בתחומים אחרים כשם שהיית מתאמץ אם כן הייתה לך מטרה. מרגע שהבנתי שלא אשתתף במרתון טבריה "התרתי לעצמי" לאכול כמעט כל מה שבא לי . . . לא היה לי בשביל מה לשמור.

שלושה חודשים מיום התאונה / תקלה, מרגיש בסדר, רואה את החברים מסיימים את חצי ואיש הברזל באילת, יושב ובוהה מול המחשב, מקנא, מדמיין את עצמי שם, חייב לחזור לשם, לתחרות טובה וחזקה – לא ניתן לתאר את הקושי המענג בתחרות זו – "ישראמן", זר לא יבין זאת.

מחליט להירשם לתחרות המלאה של איש הברזל, עובר בהדרגה לשלב השלישי של אחרי הפציעה – שלב ההתמודדות עם "זו המציאות": זה המשקל שלי, זה טווח התנועה שלי ולנסות להסתכל על הטוב שבתקופה המורכבת שעברה עלי: אולי איזה יכולת דווקא השתפרה במהלך התקופה הזו, אולי הייתי זקוק למנוחה שנכפתה עלי ואולי, אולי מעז ייצא מתוק. שוכר את שירותיו של מאמן / חבר שילווה אותי בתהליך (זהר זייף) ומיטיב שוב להבין את החשיבות של הפונקציה הזו מהצד השני של המתרס.

לבסוף, זכרו: הקשיבו לגופכם, הקשיבו לנפשכם – אף רופא ואף פסיכולוג לא יכול לתאר במדויק את אשר חשים, מרגישים וחווים; היו כנים ואמיתיים עם עצמכם והמון דברים טובים ילוו את דרככם – לשאלות, כמובן, אני כאן; צלחתי את הנהר הזה.

אנרגיה טובה,

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" 

אסף 8993137 – 052

פחות מ 3 שנים אחריי – עושה את "מרתון התנ"ך" הנפלא כהכנה לאיש ברזל שיבוצע בהמשך: ישראמן  לא מוותרים:

Gilad Kavalerchik www.Giladka.com

מרתון התנ"ך

לוגו חדש