"הדופק שלי גבוה, אני מרגיש את היכולת שלי להתנגד או להפסיק להסתיר יורדת בצורה חדה, חדשה, אפילו חריפה; כואב לי, קשה לי, אני חייב לעצור . ."

ואני לא מוריד את הקצב למרות שגם לי כואב, קשה ואני סובל ובכל זאת – אני המאמן ויש לנו הסכם של אחריות של 100 אחוז על המעשים שלנו ואנו לא נותנים לקושי להשבית אותנו מיד, אלא סופרים: 14, 13 וכן הלאה עד 1 ורק אז עוצרים – בשליטה! במחשבה ובמאמץ כן ואותנטי; ואז ב' נעצר ומתחיל לבכות, פשוט כך, כילד, השגנו פריצת דרך משמעותית בתהליך, בדרך של האימון המנטאלי; לשם אני מכוון כבר כמעט חודשיים. "הייתי פשוט עייף כל הזמן, אתה מבין, עובד ומשפחה וילדים וכל זה . . אבל, כאילו כל הזמן עייף . . רק עכשיו אני מבין שזה מצב רוח, "הוויה" כמו שאתה אומר. . ." […]

הכוח והגמישות להשתנות –
כל אחד מאתנו היה רוצה להשתנות מדי פעם; ללבוש מסכה או שכפ"ץ אחרים עת הוא יוצא למפגש עם העולם הסובב לו. אישית, הכי אהבתי את ספיידרמן שהיה מטפס על בניינים ותמיד היה טוב כזה, שקט, אולי אפילו מופנם ולא הסב שום נזק לסביבה. לפני שבועיים דרסה אותי משאית ויצאתי בנזק קל בלבד (בעזרת השם ובלי עין הרע) בצורה של שבר בעצם הבריח – קלאביקולה ואיזה 20 מכות יבשות. כמובן, בראש ובראשונה מבקש להודות מקרב ליבי למבקרים הרבים שבאו אליי, זה ממש רומם את רוחי ושנית נדרשתי לבצע שינוי קל, התאמה, הגמשה באורח סגנון חיי, עבודתי;  […]

ריצה בקבוצה –

הריצה וכל שכן בקבוצה מאפשרת לי להתחבא מאחוריי הפחדים שלי, הפחדים הבסיסיים ביותר שלי ובראש בראשונה: לעצור! פשוט לעצור ולהפסיק לרוץ. הקבוצה זה גל, זו עוצמה, זה אנרגיה שסוחפת ומאפשרת לי "להיבלע בתוכה" בדיוק כפי שתומאס הובס תיאר את הלוויתן (1650 לערך, אנגליה) = המדינה אשר לעתים כופה על האזרחים חוקים למען יישמרו אלה מפניי עצמם . . . ובדיוק כך אני מרגיש כאשר אני רץ עם הקבוצה שלי – "רצים עם אסף": חסין, מוגן, בטוח, "אחד מכמה", לא מיוחד ולא שונה, חזק וגאה! מצ"ב בסוף מגזין הריצה תוכנית אימון שבועית כולל דגשים, בואו נתחיל . . . […]

קבוצת ריצה מקסימה! חודש מהמם לכולנו!
כן, רוב הגוף שלי כואב ואני נלחם להיצמד לדברים הטובים שקורים לי וקורים המון ובכל זאת . . ללכת לישון ב 01:00 בלילה ולקום – אוטומטית – ב 04:20 בבוקר ולהתחיל לחשב מה לעשות ו / או למה אתה כל כך עייף עכשיו זה ממש לא בשבילי. עצם הקלביקולה – "קולב" שבורה, כחולה, אדומה ולבנה וגן עיוור גוונים שכמוני רואה שם מלא צבעים, היד צריכה להיות במתלה ואני משתגע מחוסר הפעילות Doing שמהווה אבן בסיס בחיי ומשתדל להיצמד להליכות כמה פעמים ביום חרף הכאב, חוסר הנוחות והבאסה, כן, באסה […]

מזג האוויר משתנה, אני בשיאן של ההכנות ל"איש הברזל" וכל היום בחוץ – שוחה, רוכב ורץ ויש לי מלא מחשבות . .  ומזג האוויר – תאמינו לי, ממש נהייה קיצוני וכתבה צדדית באחד העיתונים אשר "צדה את עיני" היא זו על הילדה השבדית – אשר יצאה בוועידת האקלים העולמי כנגד "טייקוני – ברוני העולם" עם המשפט המדהים הזה: "איך אתם מעזים" ? ובאנגלית: How dare you? וזה עם פרצוף זועף ושוצף וכן יש לה את התסמונת אשר מאופיינת (אשמת הכרומוזומים – כך למדתי לאחרונה) בעיקר לנו, בנים, גברים, אספרגר.

בשנים האחרונות אני מאמן הרבה ילדים – נערים על הרצף האוטיסטי (בתפקוד גבוה) ואני חייב להגיד שנגלה בפניי עולם ומלואו . . . […]

איש ברזל –

האימונים ליעד ולעמידה במטרה (לרדת מ 13 שעות אבל אל תגלו למתחרים האחרים . .) מתחילים להיות ממש קשים, ממש ארוכים, לגוף (בעיקר לרגליים אבל לא רק) ולנפש לוקח יותר ויותר זמן להתאושש מהעומסים ונשארו לי עוד 4 חודשים ל "יום הנתון" ! אם זו הייתה תחרות "איש ברזל" רגילה, נניח באירופה הייתי מרגיש שאני כבר ממש מוכן וחזק אולם כידוע לכם, אני עושה אותה על המסלול הכי קשה בעולם – "ישראמן", ציר 12 על הגבול ישראל – מצרים, מעבר נטפים, עליות, רוחות, בדידות ובעיקר מחשבות על האופי האנושי, הקושי, הניצחון והחתירה הזאת – הבלתי מתפשרת בעליל – אל עבר שיא, פסגה, הגשמה עצמית! […]

שלום רב חברים, קוראים וספורטאים – קבוצת הריצה: "רצים עם אסף"!

שבוע של ראש השנה – המון חג שמח לכולנו! ובדיוק חודש בטרם מחנה אימון אילת והאמת היא שאני דיי נרגש (מברך שוב את כנרת על הצטרפותה למחנה האימון והנופש המדהים הצפוי לנו) ומרגיש מבורך עת אני צופה באירוע הקודם של הרמת הכוסית שהייתה ממש לא מזמן . . וכן, אין לי ספק שגם אתם מבחינים בכך שהזמן טססססססססססס ולא מחכה לאף אחד ורק אנו במוטיבציה ובאמביציה שלנו מצליחים "לתפוס את הרגע" להיות נוכחים בו ובו בעת להוקיר תודה על החברויות, הכיף, הביחד, המשפחתיות במסגרת קבוצת ריצה וכמובן ובתוך זה על הריצה, הספורט, דימוי הגוף, החופש, הכיף והתנועה! […]