כבר הרבה זמן שאני מחכה לאימון הזה . . .

בתקופה האחרונה אני נמצא ברמת הכושר הגופני הגבוהה ביותר בה הייתי בשנים האחרונות; אני רץ המון, מדלג אפילו על יום המנוחה בשבוע האימונים (משתדל לפצות עליו "בתדלוק" שעות שינה בלילה, כולל שעה בצהריים) וגופי נענה לי כמעט לכל בקשה לפעילות ספורט כזו או אחרת; יותר מזה, הגוף מתאושש מהר מאוד כמעט מכל מאמץ, אם זה שחייה, מטקות ים, ריצה או אפילו גלישת גלים. אחד האינדיקטורים לתפקוד המיטבי של הגוף (וכמובן הנפש) הוא מיעוט / הימנעות מפציעות וכמובן, חזרה מהן . . . הכי כיף לראות בים את ד"ר ללקין, להחליק היי פייב" ולצחוק כמה כיף להיפגש שם ושבקליניקה שלו הדף שלי ריק. . .  וכן, השילוב הזה של היענות הגוף ובסימיביוזה לחיי היום יום ולתפיסת התודעה, ההוויה החיובית – ילדים, עבודה, סיפוק עצמי, הגשמה עצמית ואושר מביאים אותי לתחושה נפלאה זו, כמו גם הרצון לחלוק עמכם את "הקצה", את שיאו של המאמץ המנטאלי אותו חוויתי הבוקר באימון הרכיבה בדרך לאיש הברזל עת, ביודעין, הבאתי את עצמי לקצה היכולת הגופנית שלי.

אדגיש, אין לראות במאמר זה המלצה לביצוע אימון מעין זה ובכל מקרה אימון כזה מצריך "עין מפקחת" של מאמן מוסמך אשר יבקר את התהליך בטרם יוצאים אליו וכן, גם לי יש מאמן.

אימון הבוקר, תרגול מנטאלי – יש אימונים אליהם אתה יוצא ואתה נפצע בהם; וואלה, חלק מהעיסוק בספורט וחלק מהחיים. לא אשכח את השלט בקורס חובשים, 1990: "כשחוטבים עצים, עפים שבבים", וואלה, אתה עובד, עושה משהו, קורים דברים . . אבל מה ? תעשה ! אז כן, במרתון השנה, שריר הירך האחורי שלי קרס וסיימתי את המסלול בצליעה (אבל סיימתי כן . . ) ורוצה לומר, ההיתפסות של השריר הייתה משהו שהשליטה שלי עליו הינה מוגבלת; אתה מרגיש קושי, כדורי המלח נגמרו, כמובן, לא הייתי מאומן מספיק ובום – נתפס, אין מה לעשות ושוב, תודה לעופר המלאך מכפר וורדים שעזר לי לצאת ממצב הביש הזה, העמיד אותי על הרגליים ונטע בי כמה מילים שליוו אותי עד קו הסיום.

כל הדברים הללו לא התרחשו הבוקר; הבוקר תכננתי לעצמי סוג של מבחן אל נוכח ההכנות שלי לתחרות איש הברזל ב 27 לינואר 2017 ולפיהם, הגוף שלי תשוש; תשוש מאוד. אני אחריי טריאתלון ת"א בשבת והמון אימונים מיד אחריי (אין מה לעשות – זו עבודתי וכן, אני מת עליה) הן למתאמנים והן עבורי – כולל פילאטיס ואגרוף תאילנדי עליהם אני לא מוכן לוותר. האימון הזה, הספציפי והמיוחד של הבוקר רצה לבחון עד כמה אני "חזק בראש" בדיוק בנקודה בה הגוף שלי מועד, מתקשה אבל בשום אופן לא קורס ! זה התחיל כבר בבוקר, עת ירדתי מהמיטה ואני חש את כפות רגליי מחוסרות גמישות וחדווה ובמקום זה הן כואבות וחשות מגע לא נעים עם הקרקע וכן, אני מקפיד לא לסמס לאריאל לקביעת תור לעיסוי, כן, 04:32 השעון אומר ואני מחליט לחזור לנמנם עוד קצת, על השטיח, שלא יהיה נוח מדי ונותן לעצמי עוד כחצי שעה של חסד . . . נראה אולי הגוף יתאושש. בשעה 05:12 דקות אני מתעורר שוב ומתחיל להתארגן לרכיבה – יש לי 100 ק"מ, ברובן עליות לכיוון אריאל ואני מנסה להימתח על השטיח והתחושות הלא טובות של הגוף מסמנות לי שזה בדיוק האימון שאני צריך הבוקר וראשי עונה לי שקדימה, צריך לצאת ובכלל, ה"אימוני בדד" הללו אינם קלים לי . . . עולה על האופניים ומתחיל לדווש ואכן, הקצב גרוע, האופניים כבדות, העמסתי המון מים, אוכל, בלוני גז לניפוח ובכלל, הרגליים ממאנות להגיב בצורה שבה הראש מנסה לצוות עליהן ובכלל, הרוח נגדית, יש לי המון סידורים היום, אימון בערב וכן, האימון הזה יהיה ללא שום ערך אם לא אעמוד במטרתו: 100 ק"מ, רובן בעליות וכמובן, לסיים אותו עם תובנות חדשות בדרך אל היעד, זוכרים, איש ברזל, 27 לינואר, IRON MAN ישראמן אילת . . .חשוב להבין, יש כל כך הרבה מה ללמוד בדרך ליעד מעין זה, למשל, להוציא כדור מלח ולהתחיל "למיין" אותו על הלשון, איך לירוק את השקית ניילון שעטפה אותו ואיך לבלוע את הכדור – לא פשוט אה.

לאחר כשעה וחצי אני מגיע לאריאל, אם היה נותר בי מעט כוח הייתי מקלל את המאמן, אבל לא נותרה בי טיפה של אנרגיה והתחייבתי לעצמי שאני מגיע עד שיאה של העלייה / שיא מנטאלי המחייב אותי ואני מבין, שוב שאם לא אציף את עצמי במחשבות חיוביות ומפרות, אין לי סיכוי להגיע לפסגת העלייה וכך, אני מוצא את עצמי מתזכר, מעלה אבק מהזיכרונות וכן, בול, זה מגיע, הייתי כאן עם ילדיי לפניי כשנתיים (לא היה לי כוח לנסוע לבירה ומיה אמרה שיש לה הרגשה שיהיה שלג גם באריאל אז נסענו וכן, היינו הראשונים שקיבלו שם את השלג והיה אדיר) זה מתדלק אותי כמעט עד סוף העלייה ואז אני מצליח להיזכר בשיר שליווה אותנו בדרך; זו הייתה שריל קראוMy Favorite Mistake המהממת שהייתה חברה גם של אריק קלפטון וגם של לאנס ארמסטרונג, וואלה, לאנס ואני נעמד על הפדלים ומתחיל לדווש כאילו הוא ממש מאחוריי ועכשיו שהוא בלי סמים ממריצים ולא מאומן, אז אולי אני יכול לרכב לידו קצת ח ח ח וכך, אני מוצא עצמי מגיע אל פסגת העלייה ואפילו מרגיש טוב.

שלג באריאל לאתר

השעון מראה על 60 ק"מ, אוף אתו, לא מתקדם ואני עושה פרסה ליד האוניברסיטה ומתחיל לאכול בירידה את הקוקטייל שהכנתי לי: אגוזי ברזיל שבורים עם פאפייה, סומסום, קשיו לא קלוי, מעט זרעי פשתן ותמרים (לא לשכוח להוציא חרצנים בבית – בעייפות זה פחות נעים לנגוס באחד מהם) ולאט לאט מתחיל להסתגל, להתרגל לכך שאין לי ברירה, יש לי את הדרך חזרה וכן, אני רוצה לעמוד ביעדי האימון שהוצבו; עוד, חשוב לי לציין שאמנם מאז ימי בצבא עברו כמעט 30 שנה וכן, משתנים, מתחזקים, בונים יכולות, אולם תמיד חשוב לי לציין זאת שלא הייתי באיזושהי סיירת מהוללת וכל הקשיים הפיזיים והמנטאליים אותם אני מציב בפניי עצמי הינם דברים שרכשתי בעמל רב ובתרגול מתמשך – את רוב המבחנים שעשיתי מסיום הצבא ועד היום עשיתי פעמיים, כולל תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני בשיווק – הכול אפשרי כן, רק להאמין ולתרגל, לתרגל, להשקיע ולהאמין – בתבונה, במסירות, בחוכמה ועם המנטור הנכון וכדוגמא, מצרף כאן קטע נפלא מתוך סרט נהדר "המאמן קרטר" עם סמואל ג'קסון התותח (ספרות זולה) ובו הוא מגיע לאמן כדורסל קבוצת נערים באזור בעייתי בארה"ב והדבר הראשון אותו הוא ניגש לעשות בהיכרות עימם זה להחתים אותם על "חוזה רצינות" ! רוצים להצליח ? בואו, תתחייבו, תהיו רציניים, אני רק אראה לכם את הדרך וכן, הדרך מושגת בראש ובראשונה דרך זה שתהיה בנאדם ! פונים אחד לשני בשם תואר: "אדוני" sir

אסף לב

אימון אופניים – עליות

 הק"מ לא עולים בצורה שתכננתי שיעלו, מאגר המים שלי הולך ונגמר, העייפות הפיזיולוגית שלי נותנת אותותיה ואני חש חלש עוד יותר, אולם במקביל ובאופן קוטבי לחלוטין לכך אני מתחיל להרגיש יותר ויותר טוב עם עצמי; היעד נראה נגיש יותר מתמיד ואיך לפניי כשעתיים וחצי חשבתי לחזור הביתה ולהגיד לעצמי "זה לא היום שלי . . ." נכנס מהצומת החדשה של ראש העין ומתחיל לרכב לכיוון בית אריה וקולט לפניי מאות רכבים עומדים בפקק וכל אחד עם ההוויה שלו בתוך רכבו, זה ששולח סמס, ההיא שמתאפרת, ההוא שמקלל וההוא שמחייך אליי ואומר לי עם העיניים "סחתין אח שלי" ואני לוקח אותו אתי, עוד צידה לדרך וקצת לפני העלייה של בית אריה אני מחליט לעשות פרסה ! פרסה כיוון שזו בדיוק הנקודה בה האימון הפיזיולוגי יהיה יותר מדי עבורי ליום נתון זה ואז שום אימון מנטאלי לא יעזור ! עד לכאן אני יכול להגיע ביום נתון זה ! וחברים, זו נקודה מאוד חשובה להבנת היכולות שלכם, הנקודה בה אתה אומר לעצמך, עד כאן !

נהנה וצובר עוד כוחות בירידה והשעון כבר מתחיל לגרד את ה 90 ק"מ וכן, החום מתחיל להוות פקטור ואני מקפיד להיות קשוב לעצמי יותר מתמיד ומחליט לעצור בתחנת הדלק ולקנות בקבוק מים ממותקים (שייכנס מהר למחזור הדם) ורק אז להמשיך כאשר אני מתחיל לתכנן כמה סיבובים אצטרך לעשות מסביב לביתי על מנת להשלים את היעד כאשר אני מבין שתוספת של רחוב אחד לערך תביא אותי לשם. הסונטו מתאמץ ואני אתו, מרשה לעצמי לטפוח לעצמי על השכם, הקפה קטנה מסביב לבית, 100 ק"מ ועשרה מטרים, 3:57 דקות זהו, מיציתי, עשיתי, אחלה.

סיכום – הרבה זמן חיכיתי לאימון הזה ואני שמח שהוא מאחוריי ושצלחתי אותו בהצלחה. חשוב להעלות על הכתב אימונים מכוננים מעין אלו; כאמור, חשוב לעשותם עם השגחה של מאמן מוסמך ולא פחות חשוב מזה, כזה שמכיר אתכם ואת יכולות הליבה – הגופניות והנפשיות שלכם – כמובן שלא עושים אימונים אלו כל שבוע או אפילו כל חודש אלא רק בבחינת "נקודות קצה" ומהם חשוב לצאת עם מסקנות ותובנות ולבסוף, כמובן, אל תפסיקו להתאמן, להאמין, לחדד יכולות, לכמת ולבחון אותם כי אם ממש רוצים ואם ממש מתכווננים אליהן, לעתים רבות זה גם מצליח.

עכשיו, ז'אקוזי בקאונטרי ועיסוי של אריאל וכמובן, יומיים חופש מאימונים.

בברכת הספורט, הבריאות והאנרגיה המצוינת,

מוזמנים ואשמח אם תשתפו בפייסבוק 

גם כאן ניתן להצטרף אלינו יוטיוב

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף"

לוגו חדש