שעון מצלצל 02:30 בלילה ואתה חושב לעצמך, עד כמה אפשר להקדים את ההשכמות על מנת ליהנות ממרוצים ואימונים ארוכים בסופי שבוע. עובר על מיילים, פייסבוק – מזל טוב לחבר מהמילואים, מתיחות, שירותים, קפה, קצת שכיבות סמיכה, לרכב, לדרך, אל הלילה

יוצא מהחנייה ופוגש שכן – חבר שחוזר מבילוי בפאב, כל אחד מאתנו מבסוט בחלקו, מחליפים כאפות וחיוכים ואני ממריא דרומה למרוץ ריצת לילה – זריחה בשטחעולה על חוצה ישראל, כיוון דרום, גלגל"צ, בעצם 99 f.m בכמה דרגות יותר טובים מהדביקות של גלגל"צ. מתפנק עם ג'ון בון ג'ובי שמספר לה שהוא תמיד יאהב אותה גם אם הוא עשה טעויות – "I'm just a man" וממשיך עם ירמי קפלן: "כמה את יפה, כמה את צודקת, שבי כאן לידי, אנשק אותך בשקט…." אותו כתב והלחין עם אריה בן קנז – מעולה; וכן, ברכות והערכות לעורך המוסיקה שם.

מגיעים ליער ומזנקים עם עוד כמה עשרות אנשים למרוץ של 51 ק"מ….לילה, רצים טוב, אני מרגיש מצוין ורץ טוב, אבן פה, גזע חתוך שם וכל הזמן אתה בין נפילה לכמעט. פתאום מאחוריך, קוס אמקקקקק ומישהו נופל לך על הגב ואתה בשארית כוחותיך נשאר על הרגליים. ממשיכים עוד כמה מאות מטרים ואז הראשונים טועים בדרך ואז הם חוזרים ואתה הופך להיות ראשון ומוביל כ 15 איש מאחוריך. סוגרים בערך שעה כשלראובן מפסיק לעבוד הפנס ראש ומשם אנו רצים ומדברים תוך כדי לקיחת סיכונים משמעותיים בדרך. בכלל, אתה מרגיש כמו בסקי – סלאלום ענק, רק ששם אתה לומד את המסלול ומה לעשות, יש שם גם אור. כאן, חשוך ואתה שם יהבך על סרט סימון לבן שמעל או מתחת לסלע או לעץ.

מגיעים לנקודה של 15 ק"מ כשלפתע מגיחה קבוצה אחרת שאומרת שהם טעו בדרך ובעצם גם אנחנו טועים. בערך אז, אני נופל ונחתך ביד ומחליט שוואלה, מרוץ, נחמד, אבל רמת הסיכון לא בהכרח מצדיקה את המטרה ומחליט לכנוס לנקודת ההתחלה. מרגע שאתה מקבל את ההחלטה ועד שאתה מוצא את עצמך לבד בשטח, עוברת פחות מדקה והנה אתה לבד. השמש תפציע עוד כחצי שעה ולי, האמת, מתחיל טיפה להימאס. בכלל, יש מחר את המשחה ל 5 ק"מ ואני מתחיל לחזור לשטח הכינוס, מחר אני צריך להיות חזק, היום זה רק ליווי וחברה לראובן…. לא ברור לי האם סרטי הסימון הם לצד הכניסה ליער או ליציאה. נכנסתי לכאן באמצע הלילה והשחר עוד לא מפציע ואהוד בנאי פתאום מזכיר לי את הצבא: "המסע אליו יצאתי התארך אל תוך הלילה ופתאום גם מגיע שלום שמזכיר לי "שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" ועם זאת, ספורט זה דבר מרגש וההתמודדות עם הפחדים והחששות שלנו וכל שכן כאשר אנו מתגברים עליהם זה שיא שקשה לתאר במילים; צפו בסזאר סליו מתרגש נוכח נגינת ההימנון הברזילאי עת הוא זוכה בתואר הנכסף, השחיין המהיר בעולם.

לאחר כ 19 ק"מ מגיע חזרה, מעט מותש אך סך הכול בסדר. עוד חוויה שעיקרה ספורט, אתגרים ובמידה גם הישרדות מגיע לסיומה, הביתה, למציאות, יש עוד כ 3 שעות עד שמביאים ילדים מהמסגרות. . .

עוד על מרוצי שטח אלו, קראו כאן על: מרוץ יער עופר Xodus Trail Run

להמשך שבת מופלאה,

אסף לב

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" 

לוגו חדש