שלום לספורטאים, לקוראים, היום מאמר אישי . . . עד גיל 25 גלישת גלים היה הספורט שלי, זו הייתה דרך החיים שלי כאשר בהתאם למיקום הגלים קבעתי את מקום מגוריי, את עבודתי ואת מסגרת העבודה והיקפה.

היינו ילדים שגרו בכפר – סבא ובערך בגיל12 הבנו שאנו רוצים להיות "גולשים" – עם גרירת המילה במילרע כן . . . היינו עולים כמעט בכל יום של גלים על קו 029 ונוסעים לחוף הגלישה שלנו, חוף סידני – עלי, אפולונייה. מיותר לציין שבאותם ימים, לפני למעלה מ 30 שנה, לא היו טלפונים ניידים, לחלקנו כלל לא היה טלפון בבית והכול היה פשוט יותר, צנוע יותר ובמידה מסוימת – אמיתי יותר. על מנת להיות גולש כפר סבאי, נאלצת להקריב המון שעות רק כדי להגיע לים ואני מזכיר שוב, לפני למעלה מ 30 שנה – לא היו מצלמות גלים ודני רופ על עדכוני רוחות ולא אחת, כמובן, היינו מגיעים לים וברור, אין גל, פלאטה.

לימים, כשנה לערך מתום השירות הצבאי, החבר'ה שלנו התפרקו וכל אחד עף לדרכו, לחייו; מי להקמת משפחה ומי למכור חולצות גלישה לחופי מכסיקו וקוסטה ריקה. אני בחרתי לגור בהרצליה, הרצליה פיתוח – קרוב לים, ללמוד וכמובן, לגלוש. פציעה טורדנית של פריקת כתף חוזרת ונשנית מאלצת אותי לצמצם בצורה משמעותית את שעות הגלישה שלי וכן, גם את סגנון הגלישה שלי – אין מה לעשות, הפציעות, הצלקות והכאבים משפיעים לך על התודעה, על הפחדים והחששות ואתה הופך זהיר יותר, כן – פגיע מעט יותר ועם זאת, מעט מכיר את עצמך וחולשותיך טוב יותר. באותה תקופה הפכתי אם כן יותר לסוג של צופה, אוהד המשקיף מהצד וכך הגעתי לעקוב אחר מושא הפוסט הזה: אביב ועקניןאת הילד הזה, שהיום בן 33, זכיתי להכיר כשהיה בן 6 לערך; גלשנו כמה חברים ופתאום התחיל לעבור רחש בין הגולשים: "הנה הילד הגיע, הנה הכישרון הבא…". אחיו הגדול – טומאי היה שם הכינוי שלו והאמת, מעולם לא ידענו מה היה שמו האמיתי – יצא מהמים ונתן לו את הגלשן שלו באקט אצילי של אח גדול. חשוב לזכור שבאותם ימים, (לפני כ 30 שנה) לא לכל אחד היה גלשן משלו.

אני זוכר זאת דיי טוב, הייתה הרגשה כמו שראית בפעם הראשונה את דייגו מארדונה או את שאקיל אוניל או לימים, את מייקל פלפס. הרגשת שאתה רואה משהו אחר, משהו חדש, סגנון הרמוני, תנועה מושלמת שאותה אתה רגיל לראות רק בטבע החופשי, ביכולות הפנומנאליות של חיות בר בטבע; השתלבות, התמזגות וקבלת אהבה כמעט אינסופית מצד הגלים, מצד הטבע.

כך, "הילד" הפך בהדרגה מהבטחה וכישרון לאלוף ישראל בגלישת גלים וביסס עצמו כאחד שהביא לענף בארץ את אחד המרכיבים המרכזיים שבעטיים קהל בא לראות ספורט: אקסטרים. אביב הביא לארץ את "הגלישה הקיצונית", "להיות אגרסיבי על הגל" ואף לרחף מחוצה לגל וחזרה אליו – "אריאל" בעגת הגולשים. "טכניקת על" בשפה שלי ויכולת וירטואוזית, מובדלת ומובחנת שגם אדם שאינו מהתחום יכול לזהות תנועה מושלמת, כמעט אינסטינקטיבית וחופשית. אגב, את התחרות הראשונה בסבב הגלישה בארץ, בגיל 12 לערך, סיים במקום הראשון.

 "טכניקת על" – מסוג הדברים שאתה עובד ומפתח אותם כדרך חיים, כחלק ממך, כחלק מהווייתך, מקיומך. 

ההישג הבינלאומי הטוב ביותר של אביב היה באליפות העולם בקליפורניה שם הגיע למקום 16 בעולם מתוך כמעט 300 גולשים ושוב, נהייה חייבים להזכיר שענף גלישת הגלים כמעט ואינו נתמך, שכן, איננו ענף אולימפי ורוב התמיכה באה מספונסרים, הורים וכן, מעבודה קשה של הספורטאי עצמו. כיום אביב עדיין עושה תחרויות גלישה בסבב הישראלי ומדורג נכון להיום (2011) במקום הראשון. המוטו של אביב הוא שגלישת גלים, הנה, ספורט מדהים ומעניק כול כך הרבה אושר וסיפוק פנימי שמבחינתו זה מהות החיים שלו והמלצתו היא, שכול אחד במהלך חייו חייב לנסות לגלוש ולהבין על מה הוא מדבר שאדם וטבע נפגשים וזהו שילוב מנצח בדוק ! ! ! !

אריאל – ריחוף באוויר, יציאה מהגל וחזרה אליו 

כיום עוסק אביב כמאמן גלישה המלמד גולשים מתחילים וגם מתקדמים ובעלי שאיפות לביצועים חזקים, הן על גלים קטנים והן על גלים גדולים – 2  מטר ומעלה. הנייד של אביב פתוח לכל אחד וכדבריו, בכל גיל אפשר להתחיל ובטח חייבים לנסות 054-6909060.

סוף דבר – מאוד שמחתי כאשר אביב הסכים לשתף עמי פעולה בכתיבת פוסט זה. הרעיון היה לכתוב על ספורטאי שמייצג, לטעמי, טכניקת על. חשוב לציין בפני כל אחד ואחת הקוראים פוסט זה, שאכן, היכולות של הבחור הנם בגדר הפנומנאלי, אולם יחד עם זה, לאביב שעות על שעות של אימונים. להיות אלוף ישראל חמש שנים ברציפות אינו עניין של מה בכך וכאמור, "כוכבים, יש רק בשמיים; הבחור אכן עילוי, אולם כל הכישרון הזה לא היה בא לכדי ביטוי לולא כל אותן שעות של אימונים.

תודה לאביב והמשך הצלחה, הן כספורטאי וכמאמן.

אסף לב

להלן סרטון מתוך יוטיוב של אביב

 

 

לוגו חדש