אנחנו מתאמנים כבר 5 חודשים, רצים, משחקים צלחת מעופפת (פריזבי), המון משחקי כדור, טבעות בפארק כ"ס הירוקה, רוכבים על אופניים כאשר ח' (שם בדוי) אומר לי שיש לו "אספרגר" ושואל האם לא ידעתי על זה? האם לא הרגשתי? וזה נראה לו טיפה מוזר . . כן, "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" זה על אנשים עם תסמונת זו, עוד קוראים לזה "אוטיזם (מילה נוראית) בתפקוד גבוה" ואני אומר לו שאני, מאמן מנטאלי, והוא יכול ומומלץ לו לראות בי סוג של חבר שלו – (על אף שאני תמיד "המאמן") מחויב אליו והגדרות מעולם הרפואה הינן זרות לי ובגדול, גם לא מעניינות אותי . . כיף לי עם הפעילות המשותפת, זה מאתגר אותי ומסקרן כאחת ופחות משנה לי אם קוראים לזה "אספרגר" או כל שם מפחיד אחר . . .

אני אוהב שיש סביבי אנשים חכמים, מיוחדים ו ח' הוא אחד שכזה; הוא יודע לחשב חישובים מתמטיים מורכבים ובצורה מהירה מאוד – בערך כמו המחשב שלי וכל פעם אני מבקש ממנו להסביר לי את "החיוט במוח" את השלבים בו הגיע לפתרון ו ח' בדרכו העדינה והאדיבה תמיד מסביר לי ואני, כן, לא מבין כלום; הכי קשה היה לי במתמטיקה ועשיתי את הבגרות, כמו גם את התואר הראשון פעמיים ואולי 3 אם ניקח בחשבון גם את התואר השני אבל את כישלונותיי ואכזבותיי ניקח לפעם אחרת על אף שברם, אין לי ספק שהם נתנו לי המון כלים להכיל, להרגיש, להבין ובתוך כך לעזור לאנשים עם צרכים מיוחדים לנצח ולקבל כישורי חיים נדרשים.

עכשיו, כמעט כרגיל, בואו ניקח אתנחתא קלה מכתיבה וקריאה ונעבור לצפייה! צפייה בסרטון וידאו של בחור בתפקוד נמוך אשר מצליח לבקש מאבא שלו שירוץ אתו . . . אתם מוכרחים לראות איך זה מסתיים, במיוחד "אנשי הברזל" הקוראים באתר שלי ולעתים קצת קשה לכם בדרך – אז בבקשה:

ריק ודיק הוייט

אין מלים וחופשי מותר לבכות, יודעים מה: מומלץ!

מתאמן שלי בשם ד' אומר לי שאני זה האדם שבגדול לא נמצא על הרצף ובכל זאת הכי קרוב אליו . . ובתור שכזה יכול להבין את השפה ואת המורכבויות עמן נדרשים להתמודד נערים ואנשים שכאלו או כפי ש ח' אמר לי פעם: "אנשים הם כמו שדה מוקשים אתה לא יודע מתי הם יתפוצצו עליך"; בדיוק בשלב זה אני אומר לו שהגיע הזמן לרדת למטה: עשייה – Doing ואני מעמיד על עץ בקבוק זכוכית וכל אחד מאתנו לוקח 3 אבנים ואנו מנסים לפגוע בבקבוק – אנחנו מפוצצים / מטפלים בשדה המוקשים: בתחכום, בריכוז, בכוונה, במיקוד וכן, באמונה וכמובן – באימון ותרגול! שום דבר לא בא מעצמו.

כל אחד שמתמודד ומחויב! בעיניי הוא איש ברזל!

כל אחד שמתמודד ומחויב! בעיניי הוא איש ברזל!

אנחנו מתאמנים, מדברים, חולקים ועוברים חוויות מעניינות ומגוונות עם החיים כבר כמעט 4 שנים; במהלך שנים אלו למדנו לסמוך, להקשיב ולעבור המון משוכות מורכבות של החיים – חברתיות, לימודיות – כולל לימוד נהיגה ועכשיו מגיעים הרגעים הקסומים של צבא הגנה לישראל והמחויבות של כל גבר ואישה המגיעים לגיל 18 לתרום ממרצם למען הקולקטיב, העם היושב בציון; ח' יקיים התנדבות של כשנתיים במסגרת צבאית או מקבילה צבאית וכאשר נדרשתי לתת לגביו המלצות משימתי הייתה קלה: דייקן, נבון, חכם, לויאלי, קפדן, חושב מחוץ לקופסא, מבריק, מסודר ואחראי. לשאלת נציגת התוכנית האמונה על שילוב צבאי של נערים אלו (עמותה אזרחית שעוזרת בגיוס וליווי לצבא), "לאן הייתי ממליץ להפנות אותו" עניתי ללא היסוס "לניהול משא ומתן". ראייתו את המציאות (לעתים באופן קר) וטוב ליבו והאמפתיה בה הוא רואה את העולם מנטרלים כל מחשבה טורדנית שעלולה להפריע בזמן ניהול המשא ומתן.

אני מספר ל ח' שדיברו אתי מהצבא, כמובן שגם קיבלתי את אישור ההורים לשתף פעולה עם "הגורמים" ואני מצליח לזהות שפיצחנו את הסלע המרכזי בעבודה שלי עם כלל המתאמנים וזה שיהיה לנו כיף! ובה בעת נתקדם. האומנות היא לשלב בין השניים ואני מודה שבכל פעם שנער עם "צרכים מיוחדים" מספר לי שהוא מדלג על הפסיכולוג אבל עליי לא מוותר זה נותן לי הרגשה טובה – מודה. בשבוע הבא אנחנו עושים אימון מפוצל בו ח' מגיע אלי מפאתי פתח תקווה ועד לכפר -סבא באופניים! בדרך שונה ממה שהוא רגיל – לא להיות משעמם ולא לפחד מלהתמודד עם הלא נודע! ואז אנו קופצים לבית קפה לשתות שוקו חם, לקשקש קצת על החיים, לצחוק! וכמובן לחדד מפגשים חברתיים, שלנו ועם הסביבה העוטפת אותנו.

כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד!

כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד!

לעבוד עם נערים ואנשים עם "צרכים מיוחדים" כאלה ואחרים זו זכות גדולה, זה מחייב מאוד וגם אם אני אומר לחלקם שאני לא ממש יודע מה זה "אספרגר" אז הרי שאני כבר דיי שוחה בחומר ומרגיש ויודע שיש לי את הכלים על מנת לעזור בהענקת חיים עשירים, מעניינים, סינרגטיים וחיוביים לאנשים מקסימים אלו; שוב אני מחדד: אינני פסיכולוג, רופא או פסיכיאטר, הנני מאמן מנטאלי ומאמן טריאתלון אשר חווה בחייו שלו לא מעט קשיים ומורכבויות על מנת להגיע לאן שהגעתי וכן, היום אני כבר בחור דיי חזק ויכול לקחת על הגב שלי הרבה אנשים על מנת לעבור את נחל התנינים שלפנינו, רק מה – אני מנסה להראות לכל מי שבא לפגישות עמי, לכל מי שמחויב! את היכולות שלו לעבור את הנחל שורץ התנינים וכמובן, במקרה של תקלה חריפה, אני תמיד כאן! בשמחה, באמונה ובאנרגיה טובה.

סוף דבר, גילוי נאות –

בגיל 25 חוויתי את השנים הקשות בחיי; נכשלתי בכל המבחנים (חוץ מיחסים בינלאומיים) של הסמסטר הראשון באוניברסיטה הפתוחה (פסיכומטרי אין לי סיכוי לעבור "בצורה נאותה" כפי שהגדירה זאת הפסיכולוגית המהממת שהכרתי אז – נורית מגבעתיים) ועמדתי בפניי אחת ההחלטות הקשות בחיי: לוותר על הלימודים שהיו לי כה חשובים או להילחם, לשנן, לתרגל – (אין לי אף מחברת שלא הועתקה פעמיים ועם מרקר יפה שכזה, כמו לבנות בכיתה ד') וברור, לנצח! באותן שנים הבנתי את אשר אני מלמד היום ולפיו: פעילות ספורט היא המניע האנרגטי שלי לחיים! היא זו הנותנת לי את הכוח, היא זו המזרימה לי את הדם והחמצן מהמוח ואל חלקיי הגוף והכי חשוב, היא זו שמדייקת אותי אל החיים הדינמיים, המהירים והתובעניים שאנו, כולנו, חווים.

תיכף אני בן 50 וזה כבר חצי חיים מאז שגיליתי שגם אני קצת מיוחד . . . האבחון ב"ניצן" עזר לי להבין את מורכבות החיים ומורכבותי; אני – עצמי עזרתי לעצמי לנצח את כל המורכבויות הללו ולהראות לאנשים רבים, מורכבים, מיוחדים או "רגילים" את הדרך, את המסע, התנועה והעשייה – Doing ששם, לגישתי, מצוי מפתח דרמטי להתקדמות, לשמחה, לאושר ולהגשמה עצמית של כל אחד מאתנו, בדרכו.

אנרגיה טובה, בהצלחה לכולנו ולפני שאני מסיים . . ברור, שיר, הכי טוב שיש! קווין, 1985, "אנחנו האלופים" – פרדי, בבקשה: 

כל אחד מאתנו הוא אלוף! בדרכו, בסגנונו ועם הטוב, הרע והקשיים שזימנו לו החיים.

אסף לב

מאמן מנטאלי Mental training, מאמן טריאתלון – ליצירת קשר לחצו כאן

הצטרפו אלינו בפייסבוק – בוקר חג אצלנו 

asafrunners@gmail.com

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם instagram מדליק

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

לוגו חדש