זה שאתה כדורגלן מקצועי, לא אומר שאתה אוטומטית ממצה את היכולות שלך.

יש לך את השלב הבא, יש לך את הפוטנציאל שלך, יש לך יותר ממה שאתה חושב. גם כשתעלה לשלב הבא, גם אז – עדיין ביכולות הפנימיות והרגשיות שלך – יש יותר. זה התפקיד שלי כמאמן מנטאלי להוציא את הטוב ביותר מכדורגלנים, ויש לי מומחיות מיוחדת בעבודה אחד-על-אחד עם שחקני כדורגל.

אימון מנטאלי לשחקני כדורגל: שיחה עם מאמן מנטאלי

אין סיבה מיוחדת, צריך שמשהו יבער בך, "יטריף אותך" ויעורר בך את התשוקה הזו ולא כל שכן כאשר אתה כותב לעצמך, לבלוג שלך, לאנשים שמכירים אותך ולא בעבור כסף ו / או תהילה מובטחת או ממומשת. אבל היי, מאמר זה אמור לעסוק באימון מנטלי בכדורגל ! אז איפה הקשר ? הנסיעות ? הכתיבה ? והמניעים הפנימיים לפעולה ? אז כן, בהחלט ! ! אימון מנטלי לכדורגלנים – וזה תחום כמעט נבדל (כפל משמעות אם תרצו . .) מענפים אחרים ומדוע ? כמובן, מעורב כאן כסף ולעתים הרבה, הרבה מאוד כסף.

יושב מול כדורגלן בכיר יחסית, צעיר יחסית שמספר לי שהוא מתקשה לדבר עם אביו ולהבין אותו ואת עבודתו עת הוא חותם על חוזה ולפיו הוא עתיד לקבל בחודש אחד כמעט כפול ממה שאביו עושה בשישה חודשים של עבודה לערך, תלוי איך תהיה העבודה . . . מצד אחד הוא מאוד אוהב את אביו שטיפח אותו ועזר לו כאשר יכול היה כמובן ומצד שני הוא חש סוג של עלבון, באסה וחוסר נוחות לשוחח עמו על סכומי הכסף שהוא מתעתד לקבל. האם להציע לאביו לקנות לו רכב חדש ? האם להציע לו טיסה לחו"ל או שעליו להתעלם מכל זה ולתת לו כסף "דרך אימא" ששם הקשר הוא שונה לחלוטין והמארג האבהי – פטריארכלי הכה תחרותי מקדמת דנן.

אני חש שהוא עומד לבכות וזה לא המקום והיום הנכון לגישתי לבכי זה ומציע שנרד למטה ונלך לטייל. בלי ניידים, בלי כדור, רק שנינו, נלך, נדבר; אני בערך בגיל של אבא שלו שאותו אני מכיר בעיקר מהסיפורים שלו ואין ספק שהוא, כמעט כמו כל אחד מאתנו, מיוחד, שונה והאמרה הכה שגורה "בדרכו" נכונה כמעט לגביי כל אחד מאתנו. לכל אחד מאתנו יש את האמיתות שלו, את האמונות שלו וכן, את הדרכים אותן הוא חוצב בכל יום ובכל רגע מחדש. אנו הולכים ולא מדברים הרבה, המעבר מישיבה על ספה נוחה ומבטיי עיניים וקריאת שפת גוף משתנים במהרה עת מתחילים ללכת; הוא הולך מהר, לעתים מהר מאוד ואני מעט מתקשה לעמוד בקצב ואני מרגיש איך הוא מאט את עצמו עבורי, הוא חש אותי, הוא מכבד אותי ובמידה מסוימת, בדיוק כפי שהוא מכבד את אביו רק שממני אין לו "דיסטנס" כמעט, אתי הוא מרגיש חופשי ואצלי הוא מכין לעצמו תה ורק אם הוא ממש עצוב, מבואס או מבקש אזי אני מכין לו; בשמחה כמובן בהערכה ולעתים אף גלויה.

"אתה מבין, הוא פותח, אבא שלי רצה שאהיה כמוהו . . עם חברה קטנה של 4 פועלים שעוסקים בתיקוני חשמל של מתח נמוך ואני שונא בכלל לגעת בחשמל ולא מוצא בזה שום עניין . . בגיל 18 כשקיבלתי ספורטאי מצטיין הוא לא הבין למה אני לא הולך להיות קצין קשר כשם שהוא היה והשיא היה כשהוא לא הסכים לקחת את חברה שלי למשחק כי הוא אמר לאימא שלי שהיא לא בשבילי . . "עכשיו מה אני אמור לעשות, תגיד לי אתה . . הוא קרא בעיתון כמה כסף אני עומד לקבל והוא מתקשה להסתכל לי בעיניים ואני לא צריך את המבט שלו רק שהוא פוגע בי בזה שהוא חש שלא בנוח בנוכחותי ואני, אתה יודע, מרגיש הכול, אני הרי הקשר הבא של הכדורגל הישראלי – מקשר בין ההגנה להתקפה ובין כל הפאזל של הקבוצה".

הולך לידו, לא מדבר הרבה הערב, נותן לו לשפוך . . חושב, אבא שלי נפטר כשהייתי בן 8, לא היה "עם מי להתחרות", אחריי מי להיות ו / או אפילו במי להתגאות ? ? מה שעשיתי, לטוב ולרע, היה "בסדר" וכן, היו לי נסיבות מקלות. שואל אותו על "הקשר של אביו עם האחים האחרים" והוא מתאר שם "קשר אחר", של חיבוקים, צחוקים ותחרויות ריצה בערב מי מגיע ראשון למקלחת. האמת, זה מצליח לגעת בי ולתת תחושה כנה של בית וחום ובכלל, הוא עזב את הבית רק לפניי פחות משנה (אח בכור לשני בנים צעירים ממנו) ואז אני מקשה ושואל על הקשר עם בת הזוג עימה הוא נמצא כבר כמעט 4 שנים ומשום מה הוא "עדיין לא בטוח . . ." תפקיד המאמן המנטאלי הוא בעיקר להקשיב, לשקף ובכל זאת, אני חש שאנו קרובים לנקודת פריצה באימון המנטאלי שלנו ואנו בפגישה ה 8 ואני חש נוח עמו; הוא בוגר, נבון, חכם ועם זה עדין, עדין מדי לגישתי בכל הקשור לאימון מנטאלי לכדורגלנים שם אתה חייב להיות קשוח "קצת יותר", קצת מעבר למה שבאת עמו בטרם הגעת למאמן מנטאלי.

הוא מזכיר לי את פרננדו טורס עליו דיברנו מספר פעמים ולפיו העברתו מאתלטיקו מדריד לצ'לסי בסכום העברה הגדול בהיסטוריה דאז כמעט וריסקה לו את הקריירה נוכח כובד המשקל שהוטל, לפתע (וכמעט ללא הכנה מוקדמת) על כתפיו; ועוד הוא מזכיר לי שדיברנו איך אמא של טורס (בדמיון המודרך שלנו) גוערת בו: "פרננדו, הכנת כבר שיעורים בחשבון" (במבטא ספרדי עמוק) והוא עונה לה בחיוך המבויש שלו עם הנמשים והשיער הג'ינג'י "ברור אימא" וגם הוא וגם אימא שלו יודעים שבכלל הוא לא יודע האם יש שיעורים או לא והדבר היחיד שבא לו זה להיות הכדורגלן הטוב בעולם ובכל זאת, הכול נעשה ברוח טובה, נעימה ומלאה בחן והומור – דבר שכה חסרים הן בישראל ואולי בכלל בעולם הגברי, הקשוח ולא אחת הסגור כלפיי פנים וכביכול פתוח כלפיי חוץ.

מה אתו ? אני שואל לעומתו והוא נעצר ומסביר לי ונראה גם לעצמו שהוא רוצה להתרחק מאבא שלו, "זה לא נכון לי שהוא יהיה לידי עכשיו" הוא טוען בפניי ומגביר מעט את קולו . . עם ההורים של חברה שלי הכול טוב (אבא שלה סמנכ"ל חברה ומעולם לא ראה אותו משחק, אולי פעם בטלוויזיה) והם "תמיד מבינים אותי". סבבה טורס, אני משיב לו, בוא נמשיך, "מבין מה שאתה אומר, פחות מקבל" אני מסכם את גישתי ואנו חוזרים לחדר עבודה, צריך לכתוב דיי הרבה. סכומי כסף גדולים מסתובבים בעולם הכדורגל העולמי וכן גם בזה הישראלי. הכסף הרבה פעמים מעביר אנשים על דעתם ובה בעת הוא גם מעניק להם כוחות להביע את אשר חששו ממנו לאורך כל הדרך. נכון, כסף נותן לך חופש, בטחון, בישראל של 2017 גם בריאות ובכלל זה, תחושה של "יכול כמעט הכול" כולל גם לבעוט בדלי שהביא אותך עד הלום.

אסף לב

מאמן מנטאלי (וביתר שאת בעבודה מול כדורגלנים), נדרש וחייב לגישתי להציג את כל העוגה וכל המשמעויות של כסף, קריירה יחסית קצרה ובתוך זה שתי המסגרות החשובות ביותר של חיינו: משפחה וחברים ודיי אם נציין את הצדדים הפחות נעימים של "העבודה ככדורגלן" כדוגמת פציעות או שוב, טורס, תקופה פחות טובה על המגרש. אימון מנטאלי ומאמן מנטאלי רוצה לנתק עצמו מהספורט ממנו הוא בא (לי יש מזל שכן אין ספורט בארץ כמעט שלא עשיתי זולת סקי) על מנת לא להיכנס להיבטים טקטיים וטכניים של תחום העיסוק ובכל זאת, אני לא מצליח לנתק עצמי מ הוויה, מההרגשה של עולה למגרש הכדורגל למשל . . " יא בן יונה . . ." או להבדיל אלפיי הבדלות להיות עם הגלשן מאחוריי הגלים ולהקשיב להמיית הגלים ובמקרים השכיחים יותר היום "אחי, אחי . . ." ו . . . אופססס, לקח לי את הגל.

חולף כחצי שבוע ואנו נפגשים שוב, הוא לא הלך לארוחת השבת ואמר שיש לו התחייבויות, החברה מפרגנת לו, גם אימא שלו, אבא שלו פחות והם שוחחו מעט השבוע וזה בסדר. אני מבקש ממנו לכתוב קצת על התחושות, רגשות ולישון עם הדברים וזאת מבלי לנתק עצמו מהרגעים על המגרש על מחויבותו להיות חד כסכין מנתחים ברגעיי האמת של העונה.

אני מקבל בווטסאפ מספר משפטים, לא הכול ברור אולם בהחלט ניכרת התפתחות, התבגרות, דעתנות על מקומו במארג המשפחתי, חשיבותו ורצונו בכל זאת להיות שם, רק מה, בהרגשה שהוא ניצח והדרך שלו לאורך השנים של האוטובוסים בדרך למגרש האימונים והקרבת ימי השישי (של ה"יציאה" והבילויים) לטובת שינה טובה בטרם משחק ועוד – לא היו לחינם. אני קורא שוב וחושב על אמו, אצלה המפתח לרכך את האב, לגשר בקשר מול הבן – "הכוכב של היום" שמחפש היכן לשכון מחר וכל זאת, בעדינות, ברוך, בנועם ובהשלמה. אני בטוח שהאגו שלה רחב דיו על מנת להיות המפשרת, העדינה – החכמה על מנת שכולם ייצאו מנצחים בליגה המורכבת הזו של החיים.

לסיכום,

קצת קשה בפוסט של פחות מאלף וחמש מאות מילים לסכם כמה חודשים של מפגשים עם מאומן ולייצג נאמנה את רוח המפגשים וכן את נקודות הפריצה בהם; במאמר זה ניסיתי לתאר את מורכבות העיסוק, המקצועי -ספורטיבי של כדורגלן מצליח אשר בטרם הוא עולה למגרש הוא נדרש להגיע להלימה עם עצמו, חייו הוא, שלוותו ולהגיע מחודד כתער למגרש ולקחת עמו למסע של 90 הדקות ויותר לעתים, רק את מה שישרת אותו שם. אושר, שמחת חיים, כייף והרגשת "הסלב" המצליחן הינם לעתים רחוקות בלבד ונדירות מאוד כמשקפות את אורח חייו והשעות הרבות של האימונים כפי שחווה אותם מקצוען.

בוחר לסיים עם פוליקר אבל עם טוויסט קל: "יש דברים שרציתי לומר" – התאים לי יותר לתיאור מפגשיי עם אותו בחור, שחקן נהדר והשתדלתי להישאר נאמן לסיפור ככל שניתן.

 

אסף לב

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

ויש גם אינסטוש מדליק

מאמן מנטלי – ליצירת קשר לחצו כאן

8993137 – 052

לוגו חדש