נשארו לי קצת יותר מחודשיים למרתון.

לא מצליח להתאמן כמו שרציתי; לא מבחינת הזמן שצריך לפנות לעניין ואני מתכוון לזמן ריצה נטו ולא לזה שאני רץ כ 30 ק"מ ביום במסגרת "עבודה" – אימונים אישיים וקבוצתיים וכן, גם לא מבחינת ההישגים. ברם, אחת ההחלטות טרם המרתון הייתה לרדת מ 40 דק' (40 SUB) ל 10 ק"מ ; נכון, לא כל כך חשוב מבחינת המרתון גרידא, אך לי זה היה חשוב מבחינה אישית; זאת ועוד, אני כבר מכיר את גופי ויודע שבמשקל מסוים – 77 ק"ג, אני קל, עף על הכביש ולא מפתח דלקות וכאבי ברכיים ורגלים אחרים ומטרת ביניים זו נראיתה לי חשובה ומתאימה.  .  ובכן, רצון לחוד והצלחה לחוד – לא הצלחתי לרדת מזמן זה.

במירוץ פתיחת העונה של מיזונו עשיתי 5 ק"מ ב 19 דק' וקצת והייתי משוכנע שאני במסלול הנכון, אך אז נכנסו כמה עניינים אישיים, מעט הורדתי לחץ בתזונה ובאימונים ובהמשך לכך, כשלתי ב 4 ניסיונות רצופים לרדת ב 10 ק"מ מ 40 דקות. גופי לא אפשר לנפשי להתמודד עם הקושי ובכל אחד מהניסיונות בערך בק"מ ה 6 קרסתי תחת העומס. ברור שידעתי שחסרים לי אימוני איכות וברור שידעתי שאני 1 ק"ג מעל המשקל האופטימלי, אך בכל זאת, ניסיתי – ניסיתי וכשלתי ואם זאת היה לי ברור שאני עוד אצליח לעמוד במטרה זו, בדיוק כשם שהיה לי ברור שמכל כישלון אני לומד משהו, כל כישלון עושה אותי יותר מפוקח, יותר קשוב ויותר מודע כמה חשוב להקשיב לגופך, לנפשך ולעזור לו להתייצב בדיוק במקום שבו אתה רוצה להביא אותו לביצוע המרבי, האופטימלי. גם בתחום של הריצות הארוכות, לא הצלחתי לצאת לריצות ארוכות כפי שתכננתי והצלחתי לרוץ בכל פעם כ 25 ק"מ ולא יותר. רק בריצה אחת, בתקופה האחרונה, חציתי את קו ה 30 ק"מ ודווקא הרגשתי טוב, זה נטע בי אופטימיות זהירה.

 ריצה ארוכה וחשובה:

יום א' 27 לאוקטובר, שעון מצלצל 03:45, אני מתכונן לריצה חשובה של + 32 ק"מ ובמהלכה ארוץ בקצב היעד של המרתון, כאשר ב 10 הק"מ האחרונים יחבור אלי חברי שלומי. לקחתי עוד לגימה של קפה שחור, העמסתי על הקיבה 2 כוסות מים נוספות, העמסתי על החגורה 2 ג'לים של GU, הפעלתי את השעון ואני בדרך.

היום זה היום הראשון של שעון החורף, ישנתי מעולה בלילה. למעלה מכך, לתאריכים מיוחדים יש תמיד משמעות סימבולית עבורי = שחר של יום חדש של עונה חדשה, תמיד תבשר טובות. 10 ק"מ ראשונים עוברים עלי בנעימים ובדיוק על פי התוכנית – 5 דק' לק"מ – הוד השרון נראית נפלא בבוקר ואני ממשיך לרעננה ועוקף אותה מצידה הדרומי בפאתי גבעת חן ואז מצפין ומתרשם מאיכות המועמדים לראשות העירייה: ביילסקי שגם נבחר וחופרי – איזה כיף לעיר הזו. לאחר כמעט שעתיים של ריצה אני מתחיל לכנוס לכיוון כ"ס ומופתע מכך שאני מרגיש קל ונינוח, אין תקלות ואין משברים; הטכניקה, שעות האימון הרבות וכן, העומק המנטאלי שאותו חידדתי בשנים האחרונות עוזרות לי להגיע למפגש עם שלומי רענן ובמצב רוח טוב. עם שלומי תמיד מעניין לדבר, גם מאחורי הגלים, גם על האופניים וכמובן כשאנו רצים יחדיו. בכלל, הספורט הוא זמן איכות שאין שני לו – אולי עצם העובדה שאין טלפונים ומחשבים ניידים שונים, אלא יש רק את "הווית הפעילות" יוצרות מעין מרחב מוגן, אינטימי, אמיתי וכנה. אני נהנה מאוד מהריצה, במרכז רחוב ויצמן "סונטו" מראה 34 ק"מ, 3 שעות, קצב ממוצע 05:20 דק' לק"מ ואני אומר "וואלה, ריצה טובה, מוכן".

הגוף, הנפש והסימביוזה ביניהם בשלים ומוכנים ל 10 לינואר 2014, עוד דגש על משקל, עוד חידודי מהירות ותהיה גם תוצאה טובה.

בברכת הספורט והאנרגיה הטובה,

אסף לב

LEV_SIGN