יצאנו ב 2 בלילה, הגענו ב 04:05 לכינרת, עייפים ומותשים משבוע ה"מכבי מן" והלכנו לישון על המדרכה, תיק הציוד ככרית הראש והאופניים לידנו בחצי עין פקוחה כנשק של חייל, מחכים שייפתחו את שטח ההחלפה. 

תמונה אחרונה ויוצאים לתחרות:

DSC_0627

אני עייף, תשוש מהנהיגה, השרירים כואבים לי – ה ITB – השריר הצידי לאורך כל הרגל – מסרב להתאושש מהמאמץ של יומיים קודם בחצי המרתון ברמת – גן ובכלל, זה קשה, גופנית ומנטאלית כל התחרויות הללו, כמעט ללא זמן ה ת א ו ש ש ו ת. האלמנט עליו אני בונה, הינה, יכולת ההתחרות ויכולת התחרותיות אותה סיגלתי לעצמי לאורך השנים, כל שכן, מאז הפכתי למאמן מנטאלי. משהו קורה לי ברגע שמייקי כץ מקריא / צועק למגה פון (ובכלל לא משנה באיזה שפה הוא מדבר . . .) 5, 4, 3, 2, 1 ובום – זמבורה באוויר, אתה עף למים, רואה חצי מטר בקושי (כינרת אחרי הכול) ושוחה – אתה אדם עם מטרה: להגיע כמה שיותר מהר לקו החוף, לבצע החלפה מהירה ולטוס על האופניים. בכלל, היה לי ברור שככל שינקוף הזמן, החום ישחק תפקיד וכן, העייפות שלי; לא היה מקום לטעויות והשחייה, עם הזרמים וזרזיפי הגלים של הכינרת פלטו אותי מהמים לאחר כ 27 דקות, עוד ריצה קלה בדופק גבוה לאופניים, החלפה ואני בתנועה. לוחץ על האופניים כמה שאני יכול, הילוכים כבדים, מסלולו נוח, מתאים לי ולסגנון הרכיבה שלי. עוקף טריאתלטים אחרים וכמעט לא נעקף, תוכנית העבודה עובדת, השרירים בסדר, אני יכול להפסיד עוד כ 10 דקות בריצה ועדיין הזמן יהיה טוב, עוד צעד חשוב אל עבר השלמת המטרה אליה התאמנתי בתקופה האחרונה.

סוגר אופניים בשעה לערך (המסלול היה של 36 ק"מ), מרוצה מאוד ומתכונן להתחיל את הקטע הקשה של היום. מתחיל לרוץ ומתייצב על 5 דקות לק"מ, קצת פחות. שואל את השופטת שמלווה עם האופניים האם היא בטוחה שצריך לרוץ 4 הקפות ואני מבין שהמוח שלי מחפש "בכוח" דרכים להקל על המצוקה אליה אני מרגיש שאני מתקרב. שופך על עצמי מים ומתחיל לבצע תרגילים ושינויים טכניים בסגנון הריצה שלי על מנת להקל על הכאבים והלאות; מקטין / מגדיל צעד, מזיז אצבעות בכפות רגליים, מזדקף ומוריד כתפיים, שומט ידיים מטה וממשיך לתרגל מנטרות של חיוכים – הפעלת שרירי פנים והזרמת אנרגיה חדשה לגוף ולנשמה. בהקפה ה 4 והאחרונה אני מבין שזהו, קו הסיום מתקרב ואני מתחיל לפזז מיכה שטרית ובכלל, הכול מגיע לשטרית כולל טבריה וזה טוב לי. 1 ק"מ לסיום אני קולט שהחידוש האנרגטי עבד ופותח בתנועה מהירה ומוריד קצב ל 4:15 ואז מגיע גם ל 4, עוקף מספר מתמודדים שעקפו אותי קודם ומצליח לסיים בספרינט פיניש לקולה הנפלא של הכרוז / ה המופלאה, יעל מקל.

קדימה, הביתה, אני גמור:

סיום טריאתלון מכבייה

זהו, יום ראשון חוזרים לכינרת למשחה של 5 ק"מ, עוד לא חוגגים, אך בהחלט רואים את סוף הפרויקט קרוב מתמיד. זמן כללי לאחר 3 תחרויות: 4:51 שעות, לא רע.

אחלה שבת,

המון אנרגיה טובה,

אסף לב