שלום לקוראים, להלן אימון אנאירובי אותו אבצע עם חניכי בתקופות התחרויות החשובות של העונה וכן, גם עם קבוצת ה מאסטרס, בייחוד עם אלו שמתחרים – http://tinyurl.com/b7tol29

חשוב לציין שאימון נוקשה מעין זה, יתאים יותר לשחיינים מקצועיים ובמרחקים נתונים ולא בהכרח לטריאתלטים אשר נדרשים לשים דגש גדול יותר על סיבולת. כאשר אנחנו לקראת אליפות, כדאי להיזכר בכמה עקרונות של אימון אנאירובי שרובנו מתחרים בתחום הזה: 50 ועד 200 מטרים.

ראשית בואו נגדיר מהו הסף האנאירובי במילים קלות – מדובר בנקודה שבה אנו מתקדמים הכי מהר (במים או בחוץ) כאשר הגוף שלנו מצליח להתמודד ולפנות את חומצת החלב בעצמו בעזרת מערכת זרימת הדם והשרירים לא "נתפסים". אם אנחנו בנקודה הזאת נוכל להמשיך באותה מהירות לאורך זמן ארוך.

אם אנחנו במהירות גבוהה יותר, מהר מאד נרגיש את העייפות וההתאבנות המאפיינות שריר "מחומצן". בתחרות מן הסתם אנו מנסים לשחות הכי מהר שאפשר, מעל הסף האנארובי, וזו הסיבה שביצוע של ספרינט חזק של 100 או 200 הוא כה קשה…פה נכנס עיניין האימון האנארובי – עלינו לבצע מספר חזרות גבוה ככל האפשר במהירות הקרובה לשיא שלנו, תוך כדי מדידה כמובן, ולבדוק כמה פעמים אנו מצליחים לחזור על התוצא הנ"ל. (ממש לא הרבה כנראה..) באימון כזה הנפח הכללי של האימון הוא נמוך בהרבה, ההפסקות בין ביצוע לביצוע הן ארוכות מאד או כוללות שחייה קלה מאד עד להתאוששות מלאה [זה נקרא ה"א- התאוששות אקטיבית].

רוצים דוגמא ?

 6 – 5*50 מ' חתירה או סגנון א' מדידה V5 ! יציאה 3:00"…

או:

100 חת' V4 ! יציאה שתי דק', 200 קל, 2*25 ספרינט ALL OUT  יציאה 30" *3-4

או:

200 ס"א – שיא אישי + 7 שניות ! !  6*50 חת' ארוך 15" *3  נשים לב: אימון מסוג זה משפיע על גופנו זמן ארוך מהרגיל, לפעמים יומיים אפילו, ולא ניתן לבצע אימון כזה יום אחרי יום רצוף, לתת דגש אצל שחייני מסטרס לכך. מקובל לעשות אימון או שניים קלים וטכניים יותר לאחר אימון אנארובי ברמה כזו.

בהצלחה ובברכת שרירים כואבים,

זהר גלילי

תודה רבה לידידי ולמאמני זהר על דבריו,

אסף לב