הכוח טמון בי 

החיים שלנו מורכבים מרגעים רגעים. רגעים של אושר, שמחה, עצב, כעס, ייאוש, הקלה, אכזבה, הפתעה.. אין גרף רציף.

אנחנו שטים לנו בשיגרה והרגעים האלה הם אלה ששוברים אותה לטוב ולרע. על מנת שיהיה לנו יותר רגעים טובים, עלינו לפעול למענם ולא רק לתת ליקום לעשות את שלו. פעם משהי שאלה אותי "איפה את לוקחת אחריות"? מאותו רגע הבנתי שברגע שאני לוקחת אחריות, בכוחי לעשות 100% שינוי בכל מצב נתון.

ספורטאי – חבר לקבוצה – כ 500 מטר לסיום מרוץ 10 ק"מ.

היחסיות בחיים,
גם בתזונה, אני משתדלת לעשות כמיטב יכולתי לשינוי מיטבי. באימון תזונה מוצלח שעשיתי פעם, אמרה לי המאמנת בתור התחלה לחשוב על האוכל שלי בצורה של יחסיות – כמה טוב יש במה שאני עומדת להכניס לגוף מול הלא טוב. דוגמה קלאסית היא טחינה, שהערכים הטובים בה עולים על ההשלכות של אחוזי השומן שלה. את הספורט ניתן לראות כשילוב בין האחריות ליחסיות; האחריות באה לידי ביטוי בבחירה שלי כל פעם להגיע לאימון והיחסיות באה לידי ביטוי בכך שהתמורה עולה על הקושי. בהזדמנות זו, מילה על הקושי: אני שומעת כל הזמן מחמאות וחיזוקים על ההתמדה שלי ובעיקר על ההשכמה בלילה (5 זה לילה ו-6 זה לפנות בוקר – לא בוקר). האימון הוא מאמץ וזה לא קל, זה אפילו קשה מאד, גם כשנמצאים בתוך האימון ההרגשה לא פשוטה, הגוף מתאמץ והראש עמוס דיאלוגים פנימיים אם להפסיק או לא. אבל ההרגשה שאחרי, אין דברים כאלה . . .

"לא טוב היות האדם לבדו"
מה שמחזיק אותי, זו הקבוצה המיוחדת שנבנתה לנו. אני יודעת שאם קשה לי, יבוא אסף וייתן לי פוש, יסתכל מרחוק ויבחין בדיוק מתי אני צריכה חיזוק וייתן לי אותו, באמצע המסלול יגיע חבר קבוצה ולא ייתן לי לוותר וכך הלאה. זה הקסם והייחודיות של הקבוצה – כל אחד למען השני, לעזור, לחזק כדי שלכולנו יהיה טוב.

בשמחה ובאהבה,
שלי גיל