רוצים גביע כדור מים / ליאור קליין

 שמי ליאור קליין, מאמן כדור- מים ב 18 השנים האחרונות.

 בטור המצורף אנסה לתאר את ההכנות למשחק גמר גביע המדינה לגילאי 14 כדור – מים, אין בכוונתי להתייחס לצד המקצועי של המשחק אלא לנסות ולספק הצצה לעולם האימון אל מול נערים צעירים שנמצאים בטווח, בין עולם הילדות מצד אחד לבין אימוץ גישה וערכים של ספורטאי הישגי מצד שני; וכל זאת במשחק קבוצתי קשוח ופיזי ביותר.

קצת על משחק הכדור – מים: מדובר במשחק הדומה בעיקרו לכדורגל עם שני שינויים מהותיים: הכדור, כמובן נזרק ביד ולא ברגל וכמו – כן, המשחק משוחק במים בבריכה שאורכה 30 מטרים ועמוקה לכל אורכה. אורך המשחק: שעה ועשר דקות עם מעט מאוד הפסקות. המשחק נחשב כאחד משלושת משחקי הכדור הקשוחים והנוקשים ביותר.

הקבוצה המתוארת הינה קבוצה מוכשרת בצורה יוצאת דופן ויחד עם זאת בעלת אנרגיות חריגות…

משחק חזק: פיסי ונפשית

 שבוע לפני –  שבת, משחק חצי הגמר מסתיים בניצחון קל, קל מדי. כבר במהלך המשחק חושב על העבודה שמצפה לי בהורדת השחקנים חזרה אל הקרקע, להסביר שעוד שבוע יהיה מדובר באופרה אחרת לגמרי… נשארים למשחק חצי הגמר השני, מתבוננים ביריבה העתידית, מנסים ללמוד את סגנון המשחק שלה, לזהות שחקנים בולטים, נשתמש בידע הזה במהלך השבוע.  שישה ימים לפני – יום ראשון, מתחילים שבוע אימונים אחרון, מרגיש שהבעיה הגדולה ביותר הניצבת בפנינו הינה של ביטחון עצמי מופרז הנובע מהעובדה כי הקבוצה טרם הפסידה ולו משחק אחד במהלך העונה. הפיתרון המתבקש משחק אימון "ללא רחמים" נגד קבוצת גיל בוגרת יותר. הקבוצה מתקשה ואני מרוצה, השחקנים מבינים את המסר ויורדים אל הקרקע.  חמישה ימים לפני – יום שני, אימון עם דגש על כושר שחיה, אני לא נוכח אך דואג לשמור על קשר ס מ ס י ם  עם שחקנים בעלי פוטנציאל "התפזרות", מקבל דיווח כי מס' שחקנים אכן ניצלו את הפירצה ולא התאמנו כראוי.

 ארבעה ימים לפני – יום שלישי, מגיע 45 דק' לפני תחילת האימון להסתכל על השחקנים מהצד, בשעה שאלה עורכים אימון כוח וגמישות. מאמן הכושר מדווח לי שארבעה שחקנים איחרו משמעותית כי הלכו למכור דגלים לקראת יום העצמאות ! ? ! ? אין בעיה לזהות מי הם השחקנים מכיוון שהם "צלויים" היטב  משעות של עמידה בשמש. מיד אוסף את כל השחקנים לשיחה ובה מבהיר בדיוק למה אני מצפה בזמן הנותר, מה מותר ומה אסור, מזכיר שוב את גודל המעמד ומי יודע מתי תהיה הזדמנות נוספת. בסוף השיחה ניגש אלי שחקן ושואל אם כדאי לקחת רגיעון לפני משחק… אני מזכיר לו ששיחק מצוין בשני המשחקים האחרונים גם ללא סיוע חיצוני ושבכל מקרה אם תיווצר בעיה שידבר איתי. שלושה ימים לפני – יום רביעי, יום מנוחה, מזכיר שוב מה מותר ובעיקר מה אסור גם ביום זה.  יומיים לפני – יום חמישי, עוד לא הוצאתי מילה וכבר נראה לי לפי המבט בעיני השחקנים כי רמת המוכנות והמיקוד שלהם עלתה פלאים, כמות הפטפטת ירדה פלאים, העיניים מלוות כל הסבר שלי: הם "שם", מדברים על היריבה, אני מזכיר נקודות עיקריות של חוזקה וחולשה. בלילה מתיישב לכתוב מייל התארגנות לקראת הגעה למשחק – מנסה לא להשאיר מקום לטעויות.

 יום לפני – יום שישי בבוקר, כותב לו"ז לשחקנים ליום המשחק (ארוחות, שינה, מוסיקה לmp3, טיולים קלים…). נפגשים לתדריך וידיאו כשעה לפני אימון מסכם, מתברר שהוידיאו מקולקל, בינתיים השחקנים יוצאים קצת מפוקוס, מזכיר לשחקנים, שוב, כי לכל הניצחונות עד היום אין חשיבות, המשחק מתחיל 0:0. אחד השחקנים המרכזיים נוטש את האימון באמצע כי לא מרגיש טוב. האימון עובר בצורה לא משכנעת, ומבחינתי זה מתאים, גם זה יעזור להבין שנצטרך לעבוד הרבה יותר קשה על מנת להצליח. להת' מחר באוטובוס; יום שישי בלילה מתפלל שלא ייתפס לי הגב.

 יום המשחק –  שבת בבוקר, בינתיים אין טלפונים לשאול שאלות, מה זה אומר ? כולם מאד מפוקסים או שבהלם ? יוצאים לוינגיט, השחקנים על האוטובוס נראים טוב, לא לחוצים ולא ב"הי", מקום טוב באמצע. שעה לפני – שיחה אחרונה לפני המשחק, חזרה על מס' דגשים מקצועיים ומנטליים, מנסה לתאר להם איך תיראה הבריכה עוד חצי שעה. חימום מחוץ למים עם כמה שחקנים  לשבירת המתח, נכנסים לבריכה, תופסים מקום ומתכוננים…חצי שעה לתחילת המשחק – קופצים למים לחימום, מכאן הדברים מתחילים לזרום הרבה יותר בטבעיות, השחקנים נראים מרוכזים בעשייה. רבע שעה לתחילת המשחק – הבריכה מתמלאת בקהל ששואג בטירוף, האקוסטיקה קטסטרופלית. שמים ידיים ומתכוננים לשאגה המסורתית.

תחילת המשחק – תוך מס' דקות אנו עולים ליתרון 4:0, כאילו יצאנו מלוע של תותח, המשחק ממשיך מצוין, חושב מה השחקנים שומעים מתערובת הקולות הבלתי אפשרית של מאמן, שופט, קהל, חברים לקבוצה וכל זה כשהאוזניים מלאות במים…הפער הולך וגדל, מוודא שכל שחקני הקבוצה ייקחו חלק משמעותי  בחוויה יוצאת הדופן הזו.

 שריקת הסיום – מוצא את עצמי במים… עם הבגדים איזו תחושה נהדרת, כל המתח נמס בשנייה,  עובר  אחד אחד בין כל שחקני במים, נותן חיבוק גדול, דמעות וזיעה של התרגשות ושמחה מתערבבים במים , איזו שמחה טהורה; לאחר מכן טקס מרגש, כשכל האוהדים ברקע, הגביע חוזר הביתה אחרי הרבה שנים בנכר.

עושה לעצמי סיכום ביניים בראש , הנערים עמדו באתגר כמו גדולים וידעו להתעלות בזמן הנכון עם חיוך גדול וחברות  ענקית.

תחושה עילאית בסיום

כשאני יוצא מהבריכה לכיוון הארוחה המאולתרת אני מבין שהשחקנים חזרו להיות ילדים, מופע זיקוקים  שלא היה מבייש את יום העצמאות, בחסות שחקני הקבוצה, מאיר את כל המדשאה.

אפשר להתחיל להתכונן לאתגר הבא…

ליאור קליין,

מאמן כדור מים, קרית – טבעון

liorkln@gmail.com