מרתון טבריה 2014 – אני בדרך / אסף לב

מרתון טבריה שלי: אסף לב (ספויילר: לא היה מרתון . .פציעה שלא מפעילות גופנית)

כבר הרבה זמן שאני אומר לעצמי שאני צריך מרתון טוב, כזה של 3:30 שעות בערך.

רציתי לרוץ את מרתון טבריה 2014 בתוצאה טובה. הייתי בכושר טוב וזה לא היה המרתון הראשון שלי. אבל הוא היה אחד החשובים שלי. הייתה לי שנה קשה. שנה של התמודדויות אישיות, של כאב, של נפילה חדה וכואבת בצורה של פציעה לא מחויבת במציאות (נפלתי מהמיטה לתוך כוסית יין . . אבל עזבו – עכשיו שמחים ) – ושל קימה.

רצתי כדי לחזור לעצמי, כדי לסמן כיוון. רצתי מתוך הקשבה לגוף, לנפש. הסתכלתי סביב – ראיתי את הכינרת, הספורטאים, החברים, הרגשתי את הרוח, את השקט. המרתון הזה היה הצהרת כוונות: אני לא מוותר. אני חוזר. אני בדרך. ואתם מכירים את המשפטים שלי: "הדרך נפתחת למתמידים".

לפני כ 15 שנה התחלתי לחיות באורח חיים ספורטיבי כמעט על מלא (גיל 28),

כזה של תזונה מוקפדת (מדיאט קולה עדיין לא מצליח להיגמל), שינה בזמן (שעת שינה עד שעה 23:00 שווה שעתיים אחר כך) והחשוב מכל, תופס את עצמי, את הוויתי ככזה של ספורטאי. אתמול התקלקלה לי מערכת ההילוכים המשוכללת באופניים (תקלה הזויה לגמרי) ובמקביל הצצתי בלוח התחרויות השנתי לחפש אחר אתגר ומטרה ראויה לחלק השני של העונה ולפתע זה הגיע, זה התבקש, זה היה בקארמה והכול היו סימנים ליעד הבא עבורי: מרתון ! ואם מרתון אז בטבריה, שם הייתי פייסר (לחצי המרחק) כבר 3 פעמים, כאן משנת 2013: 

פייסרים במרתון טבריה 2013 מהק"מ ה 21 ועד לסיום: חוויה !

ליוויתי את חברי שחר בן ארצי במרתון הראשון שלו, וכמו תמיד – כשזה מגיע למרתון בארץ, טבריה היא היעד הטבעי שלי. היום יום שלישי, תחילתו של חודש אוגוסט. נשארו עוד כחמישה חודשים לזינוק, ואני כבר בכושר טוב – רץ בין 40 ל־60 ק"מ בשבוע באופן קבוע. אז כן, נרשמתי. וברור – תליתי במשרד המאולתר שלי את התאריך, ואת היעד: סיים את המרתון בזמן שבין 03:30 ל־03:40 שעות.

יציאה לדרך – אימון ראשון בו קיים יעד מוגדר:

אני חושב על זה בדרך, כחצי שנה לא רצתי לבד ! תמיד כשאני רואה ספורטאים רצים לבד, זה מעט עצוב לי; ריצה הרי אמורה להיות פעולה חברתית, בכלל ספורט זה פעילות חברתית עוד מימי עלומיי בצבא, בקו סגול למדנו שכאשר יש "רסלינג" ב middle east television אף אחד לא מתקרב לגדר וכולם רואים את משפחת ואן אריק נלחמת בכל מיני יצורים משונים.

הבוקר אם כן, קמתי לבד והמחשבה הראשונה שעוברת בראש היא האם בכלל לצאת מהמיטה, שכן לא קבעתי עם אף אחד, אף אחד לא מחכה לי למטה. . . בצלצול של השעון השני, 04:45 החלטתי שכבר מאוחר ושאני כבר מאחר (תנועה בכבישים, חום וזיהום אוויר) וחייב להתחיל להתארגן על ריצת הבוקר הראשונה בדרך אל היעד.

המאמן אסף לב – הספורטאי בריצה ראשונה לאחר הפציעה . . אושר !

הרעיון היה לרוץ מעל שעתיים ומרחק של כ 25 ק"מ בקצב קל מאוד;

תחילתו של המסע,

המסלול של הבוקר היה מוכר ונוח: כפר סבא, רעננה צפון, כיוון הרצליה וחזרה דרך גבעת ח”ן. תחילת הריצה לא הייתה פשוטה – הרגליים עדיין הרגישו את האינטרוולים הפרוגרסיביים של אתמול בבוקר. הגוף התנגד, הראש גם; אבל כמו תמיד – ממשיכים. כעבור כשעה, הגיע השקט. הגוף עבר להילוך שיוט, הקצב התייצב, הנשימה הסתנכרנה, והריצה פשוט קרתה. ריצה לבד, מדי פעם, זו מתנה. היא מאפשרת דיוק שבתור מאמן כמעט ואינה בנמצא וטוב שכך (ריצה היא פעילות חברתית מובהקת)! דיוק בקצב, הקשבה פנימה, עיבוד של כאבים ומחשבות – וגם מקום לעונג שבשקט, שבהתחדשות האנרגטית.

באמצע רעננה צצה פתאום הצפה של מחשבות: הסידורים שמחכים, הקפה שפספסתי, הכאב ברגליים, האימון של הערב… ופתאום – סטופ. הגוף נעצר. שנייה אחת של שאלה: "מה קרה פה?" ממשיך? לא בטוח. לא מתחשק. אז עצרתי. קיבלתי את הרגע הזה באהבה.

זה רק אימון. אימון ראשון בדרך. ב־10 בינואר, כשאכנס מתחת לקו הסיום בטבריה – ויקריאו את שמי ואת הזמן שלי – שם תסתיים המשימה. או שלא. (תלוי איך תקראו את המשך הסיפור…) מה שבטוח: הדרך הזו ראויה. אז תמשיכו, תשתדלו, תתאמנו ותאמינו 
בסוף זה מצליח.
כמו שהצליח לי – כספורטאי, כמאמן וכאדם מאושר בחלקו.

ולסיום,

אל תפסיקו לרוץ אחר חלומות: גופניים, רגשיים או מנטאליים – אני כאן כדי לעזור לכם למצוא את הדרך המדויקת בדיוק עבורכם. בהצלחה רבה – מוזמנים לשוחח אתי, ווטסאפ כמעט תמיד זמין: 8993137 – 052 

תודות, אגב – לחצו כאן על מנת לראות מה, למה ואיך קרה שאת מרתון 2014 לא עמדתי על קו הזינוק . .

אסף לב: מאמן מנטאלי וגופני, מאמן לחיים ומלווה ומאן אנשים עם צרכים מיוחדים – אוטיזם בתפקדו גבוה.

אסף לב: מאמן מנטאלי וגופני לחיים – מאמן ומלווה גם אנשים עם צרכים מיוחדים (אוטיזם בתפקוד גבוה)