מתאמנת חצי שנה, 3 ילדים ובעל מקסים.

05:00 בבוקר השכמה

10 דקות ויכוח עם עצמי

1 קפה

1/2 בננה

05:55 להגיע לנקודת המפגש.

ככה מתחילים אצלי הבקרים בימי שני ורביעי כבר חצי שנה. זה התחיל מההחלטה להתעמל כי אחרת לא ירד ממני ההריון האחרון, שגם ככה התחיל ממקום לא טוב גופנית והרגשתי שהגוף שלי מבקש טיפול נאות. ומגיע לו. נפגשתי עם אסף במקרה והוא זרק שיש לו רעיון לפתוח קבוצה. מאותו רגע הייתי הלקוחה הראשונה שלו.

איך את עושה את זה כולם שואלים אותי… האמת, שבהתחלה זה באמת היה נראה לא שפוי, אבל כמו בחיים, לטוב מתרגלים מהר, ומהר מאד השעה הזו לעצמי היתה השעה הכי טובה שלי ביום. אני יוצאת מהבית בלי פלאפון, מנקה את הראש, נמצאת בחברה טובה ובעיקר, מקדישה זמן לעצמי ולגופי. כשאני מגיעה אחר כך הביתה לסידורי הבוקר, אני יודעת שאני כבר אחרי שדאגתי לעצמי ועכשיו אפשר לדאוג למשפחה –  בדיוק כמו בהוראות במטוס:

במקרה חירום קודם ההורה שם על עצמו את מסיכת החמצן ווסט ההצלה ורק אח"כ על הילד.  חיי היומיום שלנו כל כך עמוסים ומתישים, הזיגזוג של החיים בארץ הזו, הילדים, הזוגיות, המשפחה והחברים מביאים אותנו לקצה. אותו קצה, שגורם לאחוז מכובד מהאוכלוסיה לקבל מרשם של 10 מ"ג כפול 30 יום. אנחנו כהורים לא יכולים להרשות לעצמינו להיות בתחתית הסולם.

 אפשר להמשיל את הריצה לנסיעה לחו"ל. מחליטים על יעד, מתכננים מסלול ובאותו יום יש מסע מפרך שמתחיל מהנסיעה לשדה, דרך כל הביקורות וכלה בטיסה הסזיפית. רק כשמגיעים למלון וסוף סוף שמים את המזוודות ומתרסקים על המיטה בחיוך, רק אז מרגישים שהחופשה מתחילה. כך גם בריצה – יש יעד והכנות והאימון, אבל ההרגשה בסוף האימון כששוכבים על הגב למתיחות ומסתכלים על השמים והאנדורפינים מתרוצצים להם היא מדהימה! המצב רוח מצויין, דברים שרבצו לי על הראש כבר לא נראים לי כל כך מדאיגים, לחלק מהדברים מצאתי פיתרון ואני מתחילה את היום באנרגיה טובה.

כי אם ההורה לא ישמור על עצמו, מי ישמור על הילד ? !

לפיכך, זכרו שקודם עלינו לשמור על עצמינו כדי שנוכל להיות שם בשביל המשפחה.