לפי דעתי לא נשאר לי כלום בבית; הכול נלקח למחנה האימון, אלף תודות, כמובן לאשתי, מיטל, אני לא יודע איך לארגן את כל זאת: זהו, "רצים עם אסף", אנו בדרך, דרומה.

[frame style="modern" image_path="https://www.asaflev.co.il/wp-content/uploads/2013/05/P1040205.jpg" link_to_page="https://www.asaflev.co.il/wp-content/uploads/2013/05/P1040205.jpg" target="" description="" size="two_col_large"]

מחולקים ל 2 רכבים שיוצאים היום, יום ה', רכב נוסף שיגיע מחר – יום שישי ובתוספת בונוס של קארן הרפלקסולוגית, נראה לי שאנו מכוסים לא רע, בדרך לכרמים.

אמצע היום השני, שחר בטיפול:

כרמים, קיבוץ מודרני, יזמי ונחמד, ממוקם מול היישוב מיתר, במרכזה של מדינת ישראל (הגבול מגדרה הוזז מעט דרומה, נוכח כביש 6 ) ומאפשר לקיים מחנה אימון בתנאי מזג אוויר מצוינים, כיאה לחודש מאי ישראלי. המון משטחי ריצה נוחים, בעיקר בטבע, המון עליות כמו למשל, יער יתיר (כן, אין לי ספק ש א. ב. יהשוע לקח מכאן את הרעיון לספר המופלא "מסע הערב של יתיר") וכל אזור סנסנה לאורך גדר הגבול עם הרשות הפלסטינאית. למעלה מכך, הריחוק, הניתוק המסוים הזה מסאון המרכז מאפשר ולו במעט להתרחק מהזיהום, הפקקים והלחצים המוכרים לנו, אנשי המרכז.

[h2]תחילת תדרוך בשטח[/h2]
[video_right][video_frame]
[iframe url="http://www.youtube.com/embed/P1IQLjGezwk" width="572" height="312"]
[/video_frame][/video_right]

הגענו לקראת 15:00, התאפסנו על הצימר, חדר, סוג של מבנה – דווקא נחמד והתארגנו ליציאה לאימון ראשון של 8 ק"מ – בעיקר להכיר את השטח ולהעיר את הגוף לאחר יומיים של מנוחה טרם מחנה האימון. האזור מקסים, עונת השנה נפלאה, הטבע, החוגלות, הנמלים והעופות הדורסים ממעל ליוו אותנו ויכלנו לסיים בסיפוק אימון ראשון מוצלח בטרם נתפנה לשלוות הערב במחנה. האמת, הקונספט דיי דומה למילואים, רק מבחירה חופשית לגמרי.

יום שישי מגיע לאטו והרכב השלישי של הספורטאים מצטרף אלינו, חימום קל, קפה שחור מספסלים קטנים ואנו רצים. 8 ועד 10 ק"מ בקצבים משתנים לאורך בדואים עם כלבים בגודל של גמלים הבוהים בנו בעיניים פעורות, זאת מבלי לפגוע כהוא זה בהרמוניה של הטבע.

[h2]שנייה, רגע, איך מרגישים ?[/h2]
[video_right][video_frame]
[iframe url="http://www.youtube.com/embed/o-dIaERV0Sg" width="572" height="312"]
[/video_frame][/video_right]

חוזרים ל"צימר" ומתארגנים על המשך היום בצורה של הרצאת אימון מנטאלי בה דיברנו על לחץ, על מוטיבאציה, שימורה וטיפוחה, דיברנו על חשיבות הקבוצה וההכוונה, על הכוח הטמון בקבוצה ואת העוצמות שהיא מעניקה: 

דוגמא ניתנה דרך הספורטאי האולימפי המעוטר בכל הזמנים, מייקל פלפס ודרך הגיבוי אותו קיבל מחבריו (ג'ייסון ליזאק) במשחה השליחים בביג'ין, כאן: http://tinyurl.com/c6pw2jv עוד דיברנו על אושר ועל רגישות המושג הזה לשינויים וכן, על הדרכים לטפח את המושג המורכב הזה במציאות יומיומית כמעט כיאוטית והחשוב, לא רק דרך ספורט ! אלא, דרך, חברים, משפחה, הכרת תודה, עזרה הדדית ועוד. נראה לי שהיה לא רע …

[frame style="modern" image_path="https://www.asaflev.co.il/wp-content/uploads/2013/05/P1040258.jpg" link_to_page="https://www.asaflev.co.il/wp-content/uploads/2013/05/P1040258.jpg" target="" description="" size="two_col_large"]

מנוחה קלה וממשיכים לבריכה, אימון שחייה. הקשר בין שחייה לריצה לטעמי הוא מופלא, מתבקש ואחד נסמך על השני. בכלל, חשבו על התנועות של סגנון החתירה, זה בדיוק כמו התנועות בריצה, רק שכאן אתה שוכב וכאן אתה עומד. הידיים הצמודות לגוף, העבודה הסינרגטית וההרמונית של הגוף כמכונה וכן, השליטה, השליטה של המוח על כל מערכת התנועה המורכבת הזו שהתרגלה לעבוד כמעט במצב של אוטומט. זאת ועוד, אני מאוד אוהב להדריך קבוצות בשחייה ולהתחיל בתרגיל המרכזי מבחינתי, פשוט, לצוף על הגב, לקבל, להבין ולהפנים מה זה "תחושת מים". הקלישאה מספרת שאצלנו בישראל מתחילים ללמד קודם כל חזה במקום גב; זאת, על מנת שהילד / ה יוכלו לעשות שלום ל"אימא הפולנייה" …אנו מסיימים את השחייה, מתפנקים בג'קוזי ויוצאים לאימון המרכזי של המחנה אימון והוא ריצת נפח ארוכה. העייפות (fatigue) וההתאוששות משחקים תפקיד מכריע, בדיוק את זה אנו רוצים לשפר, בכלל, זה מהווה את אחד האלמנטים המרכזיים של כל מחנה אימון שהרי, כאן אין לי משימות של לשטוף כלים, להוריד את הפח, להכין עם הילדים שיעורים (האמת, מתגעגע) וברמת העיקרון, תפקוד יומיומי ושגרתי של "אדם מבוגר ובוגר …." כאן, אתה ספורטאי מקצועי, שמתעסק רק באימון ובהתאוששות ממנו, כזה שמקבל כסף עבור זה שהוא ישן – הבנייה הטובה ביותר של הגוף מחדש, "הפעלה מחדש".

פשוט נהנים האחד מהאחר:

שבים מהבריכה ומתחילים להתארגן על אימון חשוב בתוכנית הכללית והוא, ריצת נפח ארוכה. אנו מתחלקים לשתי קבוצות, אחת עם בר ואחת אתי. הקבוצה שאתי רצה בקצב לא רע ואפילו מהיר לאורך גדר הגבול עם הרשות לכיוון כללי סנסנה, כאשר אבי הקצין מזהה עלייה משמעותית בתוך יער יתיר ומבקש "לתקוף אותה". נוכח הדרגה הצפוייה בקרוב ונוכח רצונו העז להרוויח עוד קושי במחנה, אני נענה בחיוב ואנו עולים ויורדים את העלייה פעמיים. מתחילים את הדרך חזרה כאשר אני מבין לפתע שאני תשוש מאוד ומתקשה לעמוד בקצב. או אז אנו מזהים 2 פלשתינאים, סביר להניח, עוברים דרך פירצה בגדר ונאספים על ידי רכב בטיסה לתוך שטחה של מדינת ישראל. מייד נעצרנו, הזעקנו את כוחות הבטחון וכן, החזרתי לעצמי מעט נשימה להמשך הדרך חזרה. האימון עובר טוב ואנו מתפנים לארוחת שבת, להתפנק במסעדה נפלאה "הספרייה" בבאר שבע – תודה לשלי בגיל. חשבנו על פסטה, אך לחלקנו יצא דג ולרציניים יותר יצא סטייק וקינוח. אחלה ערב באחלה מקום ועם יין מצוין, ממשיכים לישון בואך יום שבת.

קמים בשבת, תשושים עוד יותר ויוצאים לאימון אינטרוולים בשטח, הן על בסיס זמן, הן על בסיס מרחק והן על בסיס תוואי שטח. מדהים היה לראות איך קצבי הריצה משתנים בהתאם ליציאות המדורגות בהן מישהו רודף אחריך ובכלל, נצפו כמה תמונות סוריאליסטיות לחלוטין בה מתאמן גדול "רודף" אחרי מתאמנת לא גדולה עם שיער בלונדיני גולש וגם זקני השבט הבדואי בציר תהו האם זה "בסדר", הגיוני, תקין .  . מסיימים את האימון המורכב, אוכלים ארוחת בוקר קלה, נחים חצי שעה ויוצאים ל fun run  נחמד לתחנת מנטה בה כל אחד מפנק את עצמו עם דיאט קולה, שייק כלשהוא והרציניים הלכו על טילון. מסיימים לאחר כשעה את אימון הפרידה מהשטח, שחרור איכותי עם תרגילי הארכת שריר של בר וזהו, נגמר, חוזרים.

היה מקסים, היה מאתגר וקשה לכולנו, אך בעיקר היה חוויתי – העלייה של אבי הסא"ל, השיחות הפוריות על החיים, על הבית, הפירצה בגדר והחדירה ממנה ועוד; אך בעיקר היה לנו הכייף של ליהנות האחד מהשני ולעשות משהו אנרגטי, מחזק – גופנית ונפשית, לעשות משהו ביחד, מתוך בחירה של בדיוק כאן אני רוצה להיות !

חוזרים מאינטרוולים בשטח, אלו שלא באו דאגו לארוחת בוקר מפנקת:

 

חזרנו הביתה, כמובן שחזקים יותר משהיינו קודם, היה תענוג, תודה לכולכם ותודה גם לקיבוץ על האירוח הנעים.

בברכת הספורט והאנרגיה,

אסף לב

מאמן הקבוצה