אני משערת שרוב האנשים יאמרו: אני יכול לדחות את החבר/ה להזדמנות אחרת, גם ככה אין לי כל כך זמן לשבת עכשיו ולשרוף שעתיים בארוחה ודיבורים, זה זמן יקר מדי. הנקודה העיקרית היא: כשאני עושה את סדר העדיפויות שלי, מה יקר יותר ? "זמן עצמי" "זמן פרנסה" "זמן משפחה" ?

מודל

האם ניתן ללהטט ביניהם מבלי לוותר באופן תדיר על אחד מהם ? מה המחיר ? ומה הרווח ? אם נסתכל על זה באופן סכמטי כפי שציירתי זאת, ונבחן יום/שבוע ממוצע, נכתוב את כל הפעולות הגדולות שעשינו ונמיין אותם לעיגולים (המרכזים) השונים. כמה גדול יהיה כל מרכז ?

ברור לי שהמינונים יהיו שונים מהאחד לשני בהלימה לגיל, למצב המשפחתי, נסיבות החיים, אך זה כלי שיוכל לתת לנו אינדיקציה לגבי המרכז "היותר פגוע" שלנו, ומה ניתן לעשות כדי לפתח אותו ?

קבוצת ריצה מכפר - סבא

אסף לב

ביום הולדתי ה-30 כתבה לי דודתי  כרטיס ברכה קטן, מתומצת אך מלא במשמעות.

WhatsApp Image 2016-10-15 at 07.52.24

בגיל 30 הרגשתי אשת חיל: אישה נשואה, עם שלושה ילדים מדהימים, הצלחתי מאוד בעבודה, ואז מגיע כרטיס כזה שגורם לך לחשוב, ואני אומרת לעצמי: אני לא מוותרת עליי, אני מגשימה את עצמי באמצעות התפקיד בעבודה, ובאמצעות היותי אמא טוטאלית; רק היום במבט לאחור אני מבינה שלא נתתי ל"זמן עצמי" מקום. טרם כתיבת הפוסט הזה, פניתי לחברותיי הקרובות ושאלתי: האם יש להן תחושה שהן ויתרו על עצמן במהלך השנים. הפתיעה אותי התגובה המהירה של כולן. התחושה של כולן היתה ויתור על עצמי לטובת משהו אחר: בעיקר משפחה או פרנסה