המתאמנים שלי ביקשו לתגבר את האימונים ולהוסיף אחת לתקופה גם אימון בשבת. האמת, הסתדר לי טוב – המשפחה נסעה לקיבוץ והחלטתי שלאחר שאני אעשה אימון קל עם אופני השטח, נצא עם הקבוצה לריצת נפח רגועה. 

קצת לפני 6 בבוקר הנעתי את אופני השטח ורכבתי דרך שדה ורבורג, בני ציון, געש, יקום, ועד לוינגייט ומשם התחלתי לחזור דרומה לכיוון תל – אביב, עם הנחת יסוד ששלוש שעות זה זמן די והותר למשימה שלי, בטרם נתחיל את ריצת השבת עם הקבוצה. לאחר כ 50 דק" הגעתי לחוף ושמחתי למצוא טייל נחמד שיצלם אותי; הוא נראה מעט עייף ועל גבול התימהונות כשאמר לי שהוא הולך מטאבה לנחל דן ושהוא לא בטוח לגבי ציר ההליכה. הסברתי לו בפשטות, הוא צילם אותי וכל אחד המשיך לדרכו. עוד עלי ועל הים, כאן: http://tinyurl.com/chje72x

תחילת המסע בים
בחור מעט תמהוני, אבל לצלם הוא יודע

תמיד אהבתי את הים ומעולם לא חששתי ממנו ומהחוויות שהוא יזמן לי; היום, מאידך, לא  אהבתי אותו ואת אלה שמשתלטים עליו קצת עוד קצת פחות. התחלתי לרכב לאורך החוף באזור שתמיד היה ידוע כאזור של מתבודדות עם ציצים בחוץ ומשום מה לא ראיתי שם בחורות ורק מעט מאוד דייגים היו שם שלא הצלחתי לראות דגיגון אחד שהם תפסו. לאחר כעשרים דק" הגעתי לשלב בו לא היה חוף והגלים החלו להכות בי ברווח שביני לבין ההר. האמת, התלבטתי אם לחזור כלעומת שבאתי אך זה לא נראה לי מתאים לאופי שלי. המשכתי בתנועה כאשר אני מתחיל להחזיק את האופניים ביד וללכת, הנעליים מתמלאות מים וגם החולצה מתחילה להיות רטובה – טוב ששמתי שקית על הנייד – לאחר עוד עשרים דק" אני פוגש זוג נחמד והגבר פונה אלי: "אופטימי אה…" תחילה לא הבנתי לכוונתו, אולם במבט קדימה, דרומה, אני רואה שרצועת החוף פשוט נסגרה בסלעים – בולדרים.

וואלה, אני כבר כשעה על החוף, רטוב כמעט לחלוטין, נכנס למשמעת מים, לבד ויש לי אימון קבוצה בשעה 09:30 והשעה תיכף 08:00. ממשיך הלאה, דרומה, "ניסים ווחש" –  איש המערות – וחוף אפולוניה חייבים להגיח מאחורי העיקול הבא. זהו, שחוף המבטחים לא הגיע ובטרם אני מצליח לעשות הערכת מצב נוספת (האם לשוב על עקבותיי) זורק אותי גל על הסלעים ובשארית כוחותיי אני תופס את האופניים ביד. כוס אמק, למה לא שמו שלט שאין מעבר בין יקום להרצליה. מתרומם מהרצפה, רטוב ורואה אבן יפה וחושב על ילדי שבקיבוץ אצל סבתא; אבן יפה, אומר לעצמי ומרים אותה למזכרת לילדי מ"הסרט בוקר של אבא".

דייג נוסף פוגש אותי ומסביר לי שכדאי לי ללכת על קו המים למקרה שאפול כי הבולדרים לא נוחים לדריכה עם נעל שיש עליה "קליט". סחתין אני אומר לו ומבסוט שמישהו מבין אותי. מסתכל שוב ימינה, לאחור, צפונה וזה מה שאני רואה:

מבט דרומה להמשך

מביט דרומה וזה כל מה שאני רואה … בולדרים

מסתכל על המשך הדרך, דרומה וזה מה שאני רואה, חייב להגיע מהר הביתה, המתאמנים מחכים לי, ממשיך דרומה,יהיה בסדר, כרישי הנדל"ן לא ייקחו לי את הים.

מעמיס את האופניים על היד האחרת וממשיך ללכת. אשקרה לא נוח ללכת עם נעלי רכיבה על הסלעים האלה – אין ברירה, נופל וקם וחושב לעצמי אם לא היו מחכים לי מתאמנים האם הייתי ממשיך ללכת או נשכב לנוח קצת ? לאחר עוד כרבע שעה של הליכת "יעל " על הסלעים המזוינים אני מזהה את שמורת אפולוניה ובלי לחשוב פעמיים עולה אליה מכיוון הים ויוצא דרך מצפה ים, כאשר המטבע שמוביל אותי הוא להתרחק מהים, לא רוצה עוד ים היום.

 יוצא לכביש ומתחבר להרצליה פיתוח, השעה 09:00 לערך ומתחיל לי אימון בכפר – סבא בעוד חצי שעה. מרגיש צורך עז לעצור בפיצוצייה ולקנות משהו. קונה שוקו – קראתי איפה שהוא שזה טוב להתאוששות, יוגורט ומשקה פירות עם הרבה אנטיאוקסידנטים ובולע את שלושתם ביחד ומכין את האופניים לטיסה הביתה.

מגיע הביתה ב 09:15, מזל שהאישה לא בבית, היא הייתה משתגעת מכמות החול שיש עלי, מבלי להיות מודעת לסרט הבוקר שעבר עלי. שותה קצת מים, לוקח ביס מחטיף ויורד למטה -מתחילים ריצת נפח עם הקבוצה; טוב שיצאתי לאימון קל…

אחלה שבת,

אסף לב

רצים, רוכבים ושוחים עם אסף