בשעה טובה, חזרתי לספסל הלימודים.

לאחר סיום שני תארים במנהל עסקים – עד גיל 30 לערך האמנתי שזו הדרך – ולאחר סיום הכשרתי בוינגייט כמדריך טריאתלון וכמאמן טריאתלון נתפניתי ללמוד משהו שעושה רושם, ממש מדבר אלי; כן, בערך עשור אחרי וכן, עם תובנות חדשות.

ההרצאה הראשונה (שמואל בורג) הייתה מרתקת ועסקה בשחקנים המתעלים על עצמם ברגעי אמת ואילו תובנות הם משדרים לעצמם על מנת להצליח ברגעים אלו, מייקל ג'ורדן למשל. בהמשך, דובר על מחוייבות הספורטאי לספורט והתמודדות עם רגעי משבר ופציעות במהלך העיסוק בספורט: למשל, קרוליין ווזניאקי בטורניר קאטר מותחת שריר וממשיכה לשחק עם דמעות – קטע וידאו נדיר, כאן:

עוד דובר על אחד הגילויים הראשונים של פסיכולוגית הספורט – סוף המאה ה 19 – שלפיה, תחרותיות – המרצה חברתית – תוציא מהספורטאי יותר ממה שיוכל להפיק לבדו ( לכל אלו שמתלבטים האם להצטרף לקבוצה או האם להתחרות ? ) עוד על אימון בקבוצה במסגרת קבוצת הריצה בכפר סבא, כאן:

מרוץ נייקי - היה מדהים

סיום מרוץ נייקי – הרכבים האחרים כבר בבית קפה….

לבסוף, דנו בגישות פסיכולוגיות שונות בהתמודדות עם מצבים וטיפוסים שונים. או אז, החל לדבר המרצה על גישה פסיכולוגית שונה, חדשה, של בחור ישראלי המרצה בהארווד בקורס מבוקש העוסק בפסיכולוגיה חיובית, או ב"מדע של האושר" אם תרצו. הנושא עניין אותי מאוד והחלתי לנבור בירחונים עדכניים וכך הגעתי לירחון "חיים אחרים" של חודש מרץ 2012 ובו יש ראיון עם ד"ר טל בן שחר ממפתחי הגישה. להלן כמה דברים שגיליתי בהם עניין ובחרתי לשתף אתכם בהם: אליבא דבן שחר, 60 אחוזים ממידת האושר תלויים בגנים ובנסיבות חיצוניות; משמעות הדבר היא ש 40 האחוזים הנותרים תלויים בנו ובבחירות הגדולות והקטנות שאנחנו עושים! ! (היפוך כמעט גמור, לדעתי, לפרויד, שזה שם דגש על היבטים לא מודעיים ויוצא מכך, שיכולת השליטה של הפרט על דרכו מצומצמת יותר…). עוד עוסקת הפסיכולוגיה החיובית במצוינות ומה הביא ספורטאי מסוים להיות מצוין בתחומו ומה הביא ספורטאי אחר להיות "בסדר". הגישה בוחנת את הטוב, את מה הוביל לטוב ופחות את "מה הבעיות"…

המילה האחרונה – ד"ר טל בן שחר גורס בכתבה המצוינת, מאת אורלי בר – קימה, שהרבה אנשים מבקשים ממנו "טיפים לאושר" והוא כאיש אקדמיה לא אוהב לתת טיפים אולם אם נלחץ עליו נקבל: "עסקו בפעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע כפול 30 דקות לפחות. כל פעילות אירובית: הליכה, שחייה, אופניים או ריצה, שווה בעוצמתה לתרופות הכי חזקות נגד דכאון. מחקרים גילו שפעילות גופנית מורידה את הסיכוי למחלות בכ 50 אחוזים ושיש לה גם אפקט נפשי, פיזיולוגי ופסיכולוגי. בבתי ספר ששילבו פעילות גופנית בסדר היום הקבוע חל שיפור משמעותי בציונים ונרשמה ירידה של 65 אחוזים בהתנהגות לא נאותה".

אנרגיה טובה מאוד, אסף

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

asafrunners@gmail.com

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

לוגו חדש