קבוצת הריצה –

תיכף מסתיים לו השבוע, מחר פילאטיס ותיכף יוצאים לסופ"ש ארוך אשר "נופל" על יום ראשון וכמובן, לגישתי חייבים לקדם את החוק ולפיו לא נעבוד בימי ראשון ובדרך זו נהדק או ננסה לתקן ולשפר את קשרי המשפחה והזמן המשותף שנדמה שהולך ומצטמצם אם או "בגלל" אמצעי המדיה השונים השוטפים אותנו. אני עומל על הניוז והצלחתי למצוא בו קצת תרבות אשר חשוב לי לטפח. אז טיפה לפני הספורט והדברים שלנו, קחו קצת, אם תרצו, זה לא חובה . .  .

 ניוז שבועי – בבקשה: 

ספר משובח, שיר – קליפ, מוסיקה, ספרות, קולנוע ותרבות זו ההשראה – שפה, הווי, שלנו !

 הספר תופס אותי בתקופה שבה חדוות הקריאה חזרה אליי ואני מוצא עצמי מפנה יותר ויותר מקום על מנת לקרוא. בכלל, המלחמה עם הגירויים לפעילות אחרות, ביתיות שבין טלביזיה (מזמן אין לי), פייסבוק (מצמצם זמני שם), אינסטגרם (דווקא נחמד מדי כמה שעות) ומחשב (כ 50 הרוגים ביום של התפרעויות על הגדר בדרום ושגרירות אמריקה בישראל מועברת לירושלים), חייבת לתת יתרון מסוים לספרים אשר בצר לי "העולם המודפס" הולך ומתקשה לעמוד בתחרות מול זה האלקטרוני – אפילו המגזין של יו הפנר חדל מלפרסם . . .

 כך אני מוצא עצמי אל מול ספר קסום זה – גיבורו, יתום מאם עם אב בעל יכולת רגשית מוגבלת מספר לנו על ירושלים של שנות ה 50 של המאה הקודמת, קצת אחריי הקמת המדינה, הצנע, מפא"י, בן – גוריון, "השכנים שמציקים" ומיזוג הגלויות המוזר של היהודים שנתקבצו ממקומות שונים בעולם ושבו לאחר כ 2000 שנה הביתה, ירושלים. הכתיבה השנונה, ההומוריסטית של אמנון דנקנר לא הייתה מוכרת לי והיכרותי עמו נסבה בעיקר סביב "פופוליטיקה" והצעקות הרמות שהיו סביבה. להפתעתי כי רבה גיליתי איש מצחיק מאוד המיטיב לתאר את התחושות, הכמיהה לאהבה וההסתגלות לכאב, לקשיים ולניסיונות להיטיב עם "המצב". הדמות המתוארת של "הדודה" היא קסומה שכן, למעשה, זה, כבר מגלה לכם, גבר הנהנה מסיבות שונות להתלבש ולהתנהג כ . . כן, אישה.

ימיו ולילותיו של הדודה אווה

לא יודע אם פעם היה כיף יותר, פשוט יותר או מעניין יותר, טוב לי היום בדיוק היכן שאני נמצא ובכל זאת, לקרוא ספר שכזה על "הימים שהיו", על המותגים של פעם, על השפה (יידיש שתיכף נעלמת) והתרבות מעוררים מחשבות נוגות על המון דברים שחלקם כמובן נוגעים גם לעתיד אותו אנו מציירים בכל יום מחדש ולעתים נדמה לי שרק בנושא אחד אנו תקועים ולא נרשמת בו כל התקדמות ועל כך אני מצר ועל כך דיברתי כבר עת אני קורא אל מול המחשב . . . תיהנו, מומלץ, תודה לפופ על ההמלצה.

 עוד קצת –

 אחד תיכף חוגג 70 ונחשב לאחד המוזיקאים המוערכים ביותר ובאותה נשימה הפחות מוכרים לקהל והשני – אריק קלפטון אשר נאמר לי שיש עליו סרט נהדר בפסטיבל דוק אביב; ביחד הם שרים על זה שהם מתקשים למצוא את הדרך הביתה באחד הביצועים האהובים עליי. אז כל אחד עם הבית שלו, השלווה שלו וברוח הספר האישי למקומות שהם רק שלו – למשל, "בית הכיסא" שלו.

על סטיבי ווינווד מתוך תוכניתו המצוינת של גיל מטוס ב fm 88 

פרומו לסרט על קלפטון מתוך הפסטיבל

ושניהם יחדיו על הבמה וכן "מוטיב הבית" הוא מוטיב מרכזי בחיי ובחיים של כולנו, בבקשה:

אנרגיה טובה,

אסף לב

מאמן מנטאלי לספורטאים, מאמן טריאתלון

Mental coach

Triathlon coach

לוגו חדש