זהו, מסיים חוויה אירופאית בישראל ביתנו, אילת, ישראמן, חצי איש ברזל

ארגון מופתי, תדריך נעים ומשעשע בעיקר תודות למנהל האירוע, ידידי, מר פרחי וכמובן, שיחה מדהימה עם אישיות יוצאת דופן באיכוכה – כריס ליאטו – ממתחרי איש הברזל הטובים בעולם. בזמן השאלות שאלתי אותו האם הוא עובד עם מאמן מנטאלי והוא ענה שכן, שהוא עושה בעיקר הדמייה ובונה תסריט לכל רגע ומצב באירוע. אצלי היו היום הרבה דברים מוזרים ולא צפויים אשר לא מאפיינים את דרכי כספורטאי. ראשית, כבוגר חצי ישראמן 2009 – "שנת הסופה" – ו חצי איש 2012 – "שנת הכפור" השנה החלטתי להתלבש טוב. כך קרה שהייתי לבוש יותר מדי, הייתי מסורבל עם מלא דברים ולא הרגשתי חופשי כבעבר – מזג האוויר היה פשוט מושלם, חוץ מהרוח בדרך חזרה, כמובן. זאת ועוד, יפיתי לתפעול כזה איכותי של כל המעורבים בתפעול האירוע כולל חברה צעירים – לא ילדים – שאשכרה רצו אחרי על מנת לתת לי בננה, ג'ל או כוס עם איזוטון. עוד על שנת הסופה 2009, כאן.

שחייה – האמת, אני לא בטוח שזה רוח ה טריאתלון לזנק 700 איש ביחד. אנשים נתלו לי על הגב, נתתי וקיבלתי מכות כמו ששנים לא קרה לי. לקראת סוף השחייה מישהו תלש לי את המשקפת מהראש ובערך 10 דק' שחיתי כשרק משקפת דבוקה לראשי ללא גומיות. תודה לאל ותודה למורי ורבי, נח רם אשר לימדו אותי לשחות בצורה זו בדיוק כמו שצריך ללמוד לשחות עם כפות ללא גומיות. הגעתי לחוף תוך פחות מ 40 דקות וכן, צריך לחזור לקבוצת שחיית ה מאסטרס של גלילי שכן, לא שחיתי טוב כהרגלי. ממשיכים: חדר החלפת בגדים, מרשים, מסודר, מטוקטק, אין מילים.

יוצאים לדרך

יוצאים לדרך

אופניים – זורם לא רע עד הק"מ ה 75. עלייה, לקראת הסוף, אני תשוש אך קצב טוב ומרגיש שלמרות הכושר הלא מספיק גבוה, למרות ה 450 גר" העודפים שיש לי משנה שעברה ולמרות הפציעה בסולאוס (מתחת לתאומים) אני שובר את שיאי. ואז, אני מוריד מפלטה לפלטה קטנה והופ השרשת נתפסת בין השלדה לגלגל שיניים. מנסה לשחק עם השיפטרים, ללא הועיל, הכל תקוע, 5 דק' אני שם, עוברים אותי עשרות של רוכבים והאמת, מבאס. בכלל, אני לא איש טכני וקשה לי בדברים הללו. לאחר כ 8 דק' אני מחליט להכניס את האצבע בין השלדה לשרשרת ואז, תוך כדי שהשרשרת מתחילה לעלות, אני רואה את פרץ הדם מהאצבע ושומע רעשים מוזרים מכיוונה, אך למי איכפת, השרשרת במקום ואני, ספורטאי, מאמן טריאתלון, מאמן מנטאלי, זה ישבור את רוחי – ברור שלא. חוזר לרכב, חסר בטחון באופניים וכן, גם ביכולתי נוכח המצב, מחכה להגיע לנקודת ההחלפה. . . מגיע לשם, שמח לראות את המשפחה שעלתה עם האוטובוס (ולא ירדה, פשוט לא היו אוטובוסים למטה וחבל), החלפה זריזה ומתחיל לרוץ.

החלפה לריצה

החלפה לריצה – אימון מנטאלי עצמי ללא הפסקה, במשך כל זמן הרכיבה

ריצה – 21 ק"מ לסיום, מתחיל לרוץ. זה השלב בחיים שאתה זקוק לכל אימון שביצעת, לכל ריצה שביצעת, לכל סבל שסבלת, על מנת לשרוד, לסחוב את הגוף ואת הנשמה. אני מתחיל לרוץ וחש שלא נותר לי עוד הרבה בקנה ושהתשישות וחוסר האימונים המסודרים בקבוצה מתחילים לתת בי אותותיהם. בדיוק אז, לאחר כ 5 ק"מ אני נופל, דבר שלא זוכר מתי לאחרונה קרה לי ובטח לא בתחרות, פשוט נתקעתי ב"כפתור" על הכביש. . .שוב דם ואז אני מתחיל לחשוב על אנשים גדולים – דווקא צ'רצ'יל עולה לי בראש עם אמירתו ממלחמת העולם השנייה: "דם, יזע ודמעות" וכן, אני מדמם, מזיע ועכשיו גם מתחילות לשרוף לי העיניים מהשמן של השרשרת, כיוון שנגעתי עם היד בפנים בזמן הנפילה. חושב על המאמן המנטאלי שלי שהסביר לי פעם שאני ספורטאי "בסדר" אך "מתחרה טוב" וזה עוזר לי, זה מעודד אותי, זה דוחף אותי קדימה.

וואלה, עוברים מוד, משנים תדר – הישרדות וטכניקה. חייב להיאחז בטכניקת ריצה שהובילה אותי לכאן: גוף ישר, חסון, ידיים מייצבות את הגוף, נושם גם מהאף, מזיז אצבעות בכפות רגליים ובשום אופן לא נותן להיות שמוט הצידה. עובד, נכון הק"מ לא זזים, אך אני מתקדם ואזור המלונות כבר נראה באופק כאשר אני עובר בנקודת המים האחרונה וזוכה להמון עידוד – המון תודה, הילה, הדס, נעמי וכל מי שאני לא זוכר. מגיע לקו הסיום, נעמד על השטיח – הזמן כבר לא משנה, קצת פחות מ 7 שעות – מחפש את המשפחה….נתקעו למעלה, כאמור ובמזל אחותי, איה, קיבלה את פניי.

רגע ששווה המון, גם אם לא צולם על קו הסיום...

רגע ששווה המון, גם אם לא צולם על קו הסיום…

קשה, מתיש, מעייף, חוויה בלתי רגילה, ברכות והערכות, שוב, למארגנים, המון אנרגיה טובה לספורטאים שלי ב"רצים עם אסף" אשר כולכם כאחד ביליתם עמי כאן היום, תודה לנותני החסות הנאמנים שלי: חברת האופניים המצוינת "מוטו אופן" וחברת ציוד השחייה והצלילה "דוגית" ולבסוף וכמובן, תודה ענקית למשפחתי המופלאה אשר עודדה, נתנה כוח, הכינה שלטים מדהימים והייתה עמי לאורך כל הדרך ועומר, בני היקר והמתוק, הדם זה לא צבע שהגננת שמה לי, זה דם של מאמץ גדול – הרווחתי אותו ביושר.

בברכת הספורט והאנרגיה הטובה,

אבא אסף

מאמן קבוצת הריצה בכפר סבא, "רצים עם אסף"

מאמן מנטאלי לספורטאים

Artboard 2-50