יש לי יום הולדת – איך שהזמן עף אה . . . האתר שלי מעלה כתבות מהעבר . . .

פתאום מגיע איזה גיל מטופש וסתמי כזה – 46, מה אני אמור לעשות אתו ? איך הוא הגיע כל כך מהר ? אני עוד בכלל מרגיש וחי כמו 18, מקסימום 20. זוכר את זה, כאילו שזה היה אתמול . . רבין ומפקדים אחרים באים אלינו לעזה – גיוס 88 אל תוך האינתיפאדה הראשונה – ומספרים לנו איך צריך לפתור את הסכסוך ומה צריך לעשות במצבים כאלו ואחרים. מדהימה אותי המחשבה, כמו גם, הזיכרונות שעדיין מדי פעם באים בלילה וכאילו אומרים לי: רגע יש פתרון, מה בעצם כולם מחפשים וברור, כמה מהר הכול עובר . . . איך שומרים ומשמרים את רוח האהבה, הערכים, התחושות והרגשות ובכלל זה את רוח הנעורים – זוכרים נירוונה – "בואי איך שאת" – "come as you are" ? ופתאום אני עוצר לקחת נשימה ורואה שכל המוזכרים מעלה כבר לא אתנו ואני בכלל חוזר מארוחת יום הולדת עם אח שלי מגיוס 88 אסף כ. ואנחנו הולכים ברחובות רוטשילד "וואלס עם באשיר" פתאום קופץ לי לראש ומלא כלבים רצים אחרינו ואנחנו מדושנים מארוחה נפלאה, אבל מה, בכושר שיא, "מנועים קדימה" – אלג'יר.

כן, את זה אף אחד לא ייקח לנו, את כל אשר למדנו ב 1988 כמה חזקים אנחנו צריכים להיות, כמעט תמיד, בגוף ובראש.

אתמול, פחות או יותר לראשונה בחיי החלפתי לעצמי מצעים; האמת, הייתי בטוח שזה הרבה יותר מסובך; להכניס את הידיים לתוך הציפה ואז להפוך כמו לוליין בקרקס את הידיים דרך הכתפיים והופ, זה עבד, נחמד. כן, לפני שנתיים, החיים קיבלו טוויסט נוסף ואם ילדיי ואנוכי החלטנו להיפרד. הספקתי עוד להתחתן עם השיר אותו טמסוט היה מנגן לנו בגבול לבנון של יו 2 all I want is you  ומאז אני תר אחר השיר שילווה אותי בפרק השני של חיי: כרגע הכיוון זה thank you של לד זפלין המספר על כך שגם אם השמש תסרב לזרוח מחר עדיין נהיה כאן את ואני, את ההשראה, השמחה והאהבה שלנו תנצח את הכול. כן, הפרק נפלא, החיים נפלאים, מכל קושי אני לומד ליהנות, לקבל, להכיל, להתכונן לכל הטוב הזה שתיכף יגיע ובכלל, כמה שטוב לי עכשיו – מדהים, מרגש.

עם חברים ביום הולדת

2015, חגיגות סיום יום ההולדת שלי, אני בן 46 ויום עוד כמה דקות; טיפה חם ולח, איש אחד שאני לא ממש מכיר הולך להיות שגריר ישראל באו"ם ואני חושב על אבא אבן ועל אנשים עליהם גדלתי ולא יודע מה אני אמור לחשוב על כל המצב כאן ? אז אני חושב על מחאת האוהלים, קצת על איראן, על הפועלים הזרים בדרום ת"א וגם טיפה על עתודות הגז שלנו עם איזה "הסדר" עם אנשים שקוראים להם טייקונים.

ואז ורק אז, אני מצליח להתנתק, לחייך, להודות, להוקיר, להעריך ולשמוח על כל אשר יש לי ועל כל אשר אני בונה ומטפח בכל יום מחדש. היו מבורכים ומוארים ושוב תודה לכל אלו אשר טרחו לצלצל, לסמס, לכתוב ולחבק – הכול הגיע.

תודות ונשיקות,

אסף לב

כן, אולי נהייתי טיפה רגשן עם הגיל – לא יודע . . . 

 

נמצא גם הסרטון של 4 וחצי בבוקר:

עם ראובן – יוצאים לריצה בטרם השחייה. מוקדם למדי . . .



אסף לב

מאמן מנטאלי לספורטאים, מאמן טריאתלון – המייל עבר לכאן: asafrunners@gmail.com

Mental coach

Triathlon coach

כרטיס הביקור שלי