israman חצי איש ברזל 2019

דו"ח מצב – אני 50 דקות בתוך התחרות, שחיתי טוב (אולי טעיתי קצת בדרך, ספורטאים פחות טובים ממני היו לידי בהחלפת הבגדים) לא יודע, כל הגוף שלי רטוב וקר, אני על האופניים רבע שעה, מד סיבובי הרגליים (קאדנס) לא עובד ואני חש כטייס שמד הגובה שלו לא עובד וזה לא הכי נוח ונעים, איבדתי (בלהט הורדת חליפת השחייה) את קופסת הזהב שלי – כדורי מלח (עוד נחזור אליהם בהמשך . .) וכן, אני מרגיש מעט חלש;

sailfish

חייב להכניס אתכם עוד טיפה לעניין התחרות ובמידה מסוימת ל"ראש שלי" – מה עובר בו ? אני אדם עם קשיים לא מעטים שביניהם ריכוז לאורך זמן וריכוז בכלל, חרדת בחינות ובתוך זה קבלת מרות וסוג מסוים של היפר אקטיביות. כן וכן למי ששואל, בדיוק בעבור כך בחרתי בחיי להיות מאמן מנטאלי ואיש ברזל ולהתמודד ולנסות לעזור לאלו שמתקשים כשם שאני התקשיתי בצעירותי להתמודד עם כל המעמסה והקשיים הללו וכמובן ובתוך זה מקופלים גם הכישלונות של גיל העשרה ולאחר מכן של המבחנים המחורבנים הללו . . .דרך תואר ראשון ושני עד למקום שבו אני נמצא היום ומודה מיליון פעם, טוב לי היום יותר מאי פעם ! מבינים ?

כל הניתוח הזה של "דוח המצב" מתנהל בינך לבין עצמך כאשר אתה על האופניים, הדופק שלך גבוה למדי, רמת הריכוז שלך חייבת להיות הכי גבוהה שאתה מסוגל (בפסיכומטרי לדעתי אני מוציא באזור 400 אבל בדבקות במטרה, נשיאת סבל וקושי ו / או אינטואיציה ואמונה אני מוציא 800 בהליכה – יש ציון כזה !) ובחיי שאני במאבק עם המוח שלי עת אני מזהה שכל הגוף שלי לבן נוכח המלח מהים (לא החלפתי את החליפה עימה שחיתי על מנת לא לבזבז זמן) וכן, הגוף פולט הזעה ומלחים ואני טיפה נלחץ והאמת, בא לי לפרוש וטיפת זיעה נוספת נופלת לתוך עיני ובינינו ואל תספרו את זה לכולם . . בא לי קצת לבכות. הרבה אנשים "מאחוריי" ואני יודע שאני חייב להילחם גם בשבילם אולם ובראש ובראשונה בעבור עצמי; אני לא מוכן לוותר עדיין, לא רוצה לוותר לעלייה המזוינת הזאת, לקור, "למוח שלי", לפחדים, לחששות וכן לתבוסתנות הזאת של פרישה ו / או הודאה בכישלון. ואני בכלל ספורטאי, זו דרך החיים שלי, זין שאני אפרוש או אעצור, אני פנתר, ממשיך הלאה ואז כמשל על הקשיים בחיים ועל "תעתועי החיים בזמן שאנו מתכננים אותם" (איך צ'פמן האידיוט הזה רצח את לנון, כמה האנושות הפסידה . .) ההילוכים שלי מתחילים לקפוץ ואז לראשונה בתחרות אני מרים ראשי השמיימה ליושב / ת (לא סגור על זה) ואומר: "מה עכשיו" ?

נלחם עם ההילוכים ומנסה למצוא את ההילוך הנכון שלא קופץ ולא מוציא ממני את שאריות האנרגיה שלי (למבינים, מעבר בין פלאטה לגלגל שיניים רגיל) ומזכיר, אני רק בקילומטר ה 20 מתוך 90 (שחייה אגב שחיתי 2.4 ק"מ ולא 1.9 ק"מ כפי שצריך) נוכח זה שהמצופים זזו מעט וכן, שוב, אלו הם יכולות של אנשים "עם קשיים" – ראו ראשית הכתבה. לפתע אני שומע מאחוריי, "אסף תעצור בסוף העלייה ואני אסדר לך את זה" ואני אומר לעצמי, מה עכשיו, חבר שלי רן נהייה מכונאי "מה הוא מבין" ואני בשיא האינטנסיביות של העלייה שואל אותו "האם הוא יודע לסדר את זה והוא אומר שהוא מאמין שכן"; הוא איש חכם ואני מכבד אותו וזו אחריות עצומה להגיד למישהו שניתן לסדר בעיה כזאת באמצע תחרות ואני עוצר והוא מיד מאחוריי והוא משחק קצת עם המכוון הילוכים ואומר לי "סע, זה בסדר" ואני מספר לו ששילמתי הון עתק על מנת להגיע עם אופניים מכוונות ומסודרות והוא פוטר אותי בכך שאומר לי ש"הכול שטויות ושצריך להרגיש את האופניים וזה כל הקסם" ואהבתי את התשובה ואולי חשוב מכך, האמנתי בתשובה והיה לי ברור שהאופניים מסודרות היטב !

אני, בחיי, בדרכי, מרגיש, לא מבין יותר מדי . . מודה לו וממשיך, ציר 10 – 12 גבול ישראל מצרים ואני מביט בשעון ומבין שצריך למהר נוכח העצירה ונוכח זה שתיכף הרוח עולה ואז זה כל הזין וכן, אני משתמש בביטוי זה כבר פעמיים היום כי זה כל כך קשה, זר לא יבין זאת וגם אני שאני כמעט בן בית כאן, בקושי מבין זאת ואגב כך, שאפו לחברת "שוונג" מארגנת התחרות, קשה מזה, זה לא יכו להיות . . .

גם כאשר אני מכין את עצמי הכי טוב שאני יכול, הרבה פעמים "הקשיים" איך נגיד, "מקשים עליי קצת יותר מאשר על אחרים . .

גם כאשר אני מכין את עצמי הכי טוב שאני יכול, הרבה פעמים "הקשיים" איך נגיד, "מקשים עליי קצת יותר מאשר על אחרים . ."

מנסה ללחוץ על הפדלים ושוב, הגוף לא זז, לא מגיב, לא מתפקד ואני עובר אסטרטגיה ל"מזעור נזקים" על מנת לבצע come back בריצה. ק"מ 50 מגיעה, אני מעמיס על עצמי ג'לים, חולם על כדור מלח ומחליף בקבוק מים תוך כדי רכיבה וזורק את שלי ומודה, זאת הרגשה נפלאה, לרגע קט אתה מרגיש מקצוען, PRO כזה שזורק את בקבוק המים שלך, את זה שהספונסר נתן לך וזו הרגשה מדהימה (זרקתי את הבקבוק ישן שלי, חשבתי על זה שבועיים קודם חח). ק"מ 60 לערך, אורית, חברתי הטובה משכבר הימים לפתע צועקת לי "אסססססףףףף לב" ועוקפת אותי כלא הייתה ונעלמת לי מזווית הראייה שממילא נמוכה נוכח השכיבה על האופניים על מנת לצמצם את התנגדות הרוח ואני אומר לעצמי, "וואלה, אורית השתפרה מאוד ברכיבה אבל לעקוף אותי, זה כבר סימן ממש לא טוב מבחינתי . ." ואז אני מפעיל את ה"מוד" האחרון שנותר לי ב"ארגז הכלים שלי" והוא ה"מוד" המרכזי שבו הצלחתי הכי הרבה להתקדם בחיי ואני עוד שנייה בן 50 והוא "רק לא להישבר" !

מחזיר אתכם למוח שלי: המכניזם לפיו מערכת ההפעלה שלי עובדת על פי רוב . . טוב, אכלתי כבר 2 משולשי פיצה, אוכל עוד 2 ואז אעצור אבל היי אכלתי כבר 4 אז מה עכשיו אכניס 4 למקפיא, טוב, אוכל את הכול ו / או נכשלתי במבחן במתמטיקה, כנראה לא תהיה לי תעודת בגרות, טוב, אכשל כבר בהכול ואתחיל מחדש אחריי הצבא מחדש . . אבל , אולי יש אפשרות נוספת: שתוק, תוריד את הראש, תפדל כפי שאמר רוכב האופניים הגדול בכל הזמנים, אדי מרקס "פאדלה, פאדלה, פאדלה . . ." בתשובתו לשאלה איך נהייה כזה רוכב גדול; ואני, אסף הקטן, למדתי כאמור והתאמנתי על זה: לא בכל יום אתה יכול לכבוש את האברסט, לא בכל יום אתה במיטבך אבל זכור: "מיצוי עצמי" ליום נתון זה, תן את מה שיש לך ולפחות הפעם אין לך פנצ'ר . . ואני זורק לעצמי חיוך קטן וממשיך לפדל בקצב הכי גרוע שהייתי בו ב 5 שנים האחרונות. (כן, למי ששואל / ת יש כאן גם בעיה וטיפול בבעיות של אגו, גם בזה מטפלים במהלך התחרות, ברור) מגיע לשטח ההחלפה, עברו להם 90 ק"מ ומבט על השעון מלמד שאני בפיגור של מעל 30 דקות לזמן היעד שהצבתי לעצמי לתחרות יעד זו וממש אין לי חשק לצאת ל 21 ק"מ ריצה ואני תשוש, מאוכזב, רעב, הגוף שלי משווע למלח (כן, פעם הקבילו אותו לזהב) ובעיקר מתגעגע לילדים שלי, ממש בא לי לראות אותם ולחבק אותם.

או אז מגיע אליי בחור צעיר ושואל אותי איך לעזור ואני מתחיל למלמל אליו אם הוא יכול לעזור לי להוציא מהתיק את הבגדים שלי, חולצה (חולצת הקבוצה ברור), כובע וכמובן, החלפת נעליים לנעלי ריצה והוא בצורה בוגרת, אחראית ומקסימה מתחיל לפרוס לי את הבגדים לידי ומקפל את הבגדים שלי מהרכיבה (לבנים לגמרי כמה מלח שאיבדתי) ומכניס אותם לתיק ואני שואל אותו לשמו והוא אומר לי ששמו נדב ואכן בחור נדיב ומקסים ואני ממש מודה לו על העזרה וחש שכוחותיי מעט חוזרים אליי, אולי הזכיר לי את הילדים שלי ? ? עובר ליד הדוכן אוכל תוקע תפוז, קולה, בייגלה וכמובן זהב, כלומר, כדור מלח ומתחיל לרוץ 10 מטר ואז אומר לעצמי שאני חייב להשתין לפני החלק האחרון והמסכם של היום הזה ונעצר לכמה שניות נוספות ואז עף קדימה.

כיוצא מלוע של תותח אני טס את ירידת נטפים, מהר אבל שקול, עצבני אבל מאופק, תשוש אבל חד וחושב כמה אנשים עליי לעקוף על מנת להתאושש מהמשבר שתקף אותי בזמן הרכיבה; עם הספורטאים שלי אני עובד על זה המון – התאוששות בין אימונים והתאוששות בתוך אימון והיום יש לזה תפקיד מכריע בתחרות שלי. אני מתחיל לעקוף ספורטאים ונכנס להילוך ולקצב נהדרים ואני חוזר לעצמי ומבסוט מאוד, מגיע לכיכר my way ותוך כדי תנועה, בנוהל: תפוזים, בייגלה, קולה וכמובן כדור מלח עת אני שומע את אריה צועק לי: "אנרגיות (כך הם קוראים לי) גמרת את כל הבופה" ולראשונה מזה למעלה מ 5 שעות אני מחייך, כמעט צוחק וממשיך לרוץ בקצב שמפתיע גם את עצמי והנה, עוד 5 ק"מ לקו הסיום ואני מתחיל לחוש את הסיבה לזה שאנו עושים כאלו תחרויות: התרוממות רוח ! ! הגשמה עצמית ! !

"גמרת את כל הבופה"

"גמרת את כל הבופה"

העיר אילת טובה אליי ואני תמיד חש בה בטוב והנה עוד 2 ק"מ לקו הסיום ואני פותח את הג'ל האחרון כאשר אני מזהה בחור בשארית כוחותיו ואני אומר לו: "אחי, חצי ג'ל ממני" והוא אומר תודה אסף אני בסדר תודה, תודה . . ואני ממשיך לרוץ ובו בעת אני חש את השרירים מכל חלקיי הגוף מתחילים להיתפס, לגלות סוג של רצון משל עצמם ולא להיענות לבקשותיי ואז טראח, הירך האחורי (ההמסטרינג) מתחיל להיתפס ולהינעל ושוב, כן, תמיד זה קורה לי, משהו טוב מגיע, שואל את הבחור מאחוריי אם יש לו כדור מלח ? והוא אומר שכן וזורק עליי את השקית כדורי מלח שלו ואני בולע כדור (ברור שללא מים) ונעצר לשנייה מותח את השריר וממשיך לרוץ כאשר הרעיון הוא לא לתת לשריר "להרים את הראש" אני מבטל את הרצון שלו להיות עצמאי, אנו "יונקי על" והשריר צריך להקשיב לפקודה שבאה מהמוח שלי, אנו ספורטאים, אנשים חזקים, מדויקים והנה המטרה, ממש לפניי . .

הקפה אחרונה מסביב למלון רויאל ביץ' והנה קו הסיום, הנה הכרוזה המקסימה קוראת בשמי והנה, הנה, אני מסיים את היום הארוך הזה, חצי איש ברזל, ישראמן אילת, 2019, מאחוריי, סיימתי; תודה לאל, תודה לענת על העידוד והצילום, תודה לכל החברים שלי, לכל האוהבים שלי וכן, תודה לעצמי, עשיתי דרך ארוכה ואני ממש גאה בעצמי.

קו סיום ישראמן 19המטרה הושגה ! חיוך ואושר !

06:39 שעות של תחרות וכן, שיפור של 4 דקות משנים עברו (כיוונתי לשיפור של כמעט 30 דקות) מסתיימות להן, עכשיו לאסוף את הציוד, לקפל את המלון ולצאת חזרה למרכז, חייב לראות את הילדים שלי.

אנרגיה מעולה – אסף לב

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

asafrunners@gmail.com

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

לוגו חדש