אני מאוד משתדל לא לנצל את הפלטפורמה של המיילים זולת אימונים (ניוזלטר של יום רביעי) או דברים מיוחדים אשר מאוד מרגשים אותי וכן, אני, בגילי כבר לא מתרגש מכל עניין . . .

הערב הזה אני מאוד מרוגש והסיבה היא שגיא מוקי הג'ודוקה הישראלי אשר רחוק מרחק קרב אחד ממדליה אולימפית ראשונה של מדינתנו הקטנה בריו הרחוקה. תחשבו על המילה הזאת: קרב ! אתם קולטים ? אנו, ישראלים, מתי אנו שומעים את המילה "קרב" ואיך גדלנו על קרבות כאלו ואחרים של הורינו, סבינו ונראה, אולי, טיפה קשה לי להאמין, "לא של ילדינו" אשר גדלים בקצב מסחרר. מבינים ? זה ספורט אבל זה בדיוק העניין, ג'ודו זה ספורט של לוחמים – תסתכלו על הקפיצה המדהימה של מוקי כאשר הוא עולה למזרון – 2 קפיצות בחצי סקווט, כאילו אומר ליריב שלו, אני בא לדרוך עליך, לשפד אותך, לרסק אותך . . . כאילו אומר אני כאן ! ובעודו עושה כך מרעיד את כל האולם והאמת שגם בתי וגם אמי טיפה נבהלו מקפיצה זו. בשפה מקצועית זה נקרא "מנטרה" – פעולה מוכרת לך, "סמל מקצועי" שמחזיר אותך למקום בטוח, מוכר, "מקום שלך" בו אף אחד לא יכול לגעת בך וכן, פעולה זו מתרחשת במצב סגור", היינו פנדל, זריקת עונשין או, כאמור תחילת קרב בטרם הקידה – כבוד לספורט גם אם הוא נקרא קרב.

יש לנו בקבוצת הריצה המדהימה שלנו "רצים עם אסף" 2 ג'ודוקאי עבר – אודי ואורי ואתם לא אחת רואים ונוכחים עד כמה הם חזקים; בכלל, מאוד קשה להבין כמה כוח, טכניקה, מחשבה, טקטיקה ואסטרטגיה יש בספורט עתיק יומין זה. שימו לב, בתמונה מאימון שישי האחרון, לכוח של ג'ודוקה בעברו כאודי: מאחוריו נמצא בחור חזק ביותר בשיא אונו, ברק והתרגול הוא שאודי לא רוצה לרוץ וברק דוחף אותו . . . משימה כמעט בלתי אפשרית – ייצוב הרגליים על הקרקע והורדת פלג הגוף העליון יוצרים מכונה משומנת ואימתנית גם אם אודי פרש מספורט תחרותי לפני למעלה מ 20 שנה. כן, הורים יקרים, ג'ודו זה ספורט מומלץ מאוד לילדים, הן בטיפוח יכולות גופניות, חברתיות וכמובן, מנטאליות – עמידה בעומס, לחץ וקבלת החלטות תחת לחץ, להילחם עד הסוף (לדעת וזה שיעור מאוד חשוב, להפסיד), כבוד ליריב ואמונה בלתי פוסקת שניתן להכריע את היריב גם כאשר השעון מורה שיש על השעון עוד מספר שניות בודדות בלבד.

image001 (2)

אתמול בלילה אחשלי שלח לי ווטאפ מפולין ושאל אותי מה יהיה עם הספורטאים הישראלים; עניתי לו שאולימפיאדה זה הספורטאים הטובים מכל העולם ולא רק מאירופה ובכלל, אולימפיאדה זה "משהו אחר" ודי אם נראה את הטניסאי הטוב בעולם דיוקוביץ' יורד מהמגרש עם דמעות כשל ילד עת הוא מפסיד בסיבוב הראשון או להבדיל את מייקל פלפס (שוב, הורים, ילד עם בעיות קשב וריכוז חמורות בבית הספר שהופך לספורטאי המעוטר מדליות זהב יותר מכל ספורטאי אולימפי אחר בעת החדשה) ועוד, אמרתי לו ששווה לחכות היום למוקי.

כך מצאתי את עצמי בצהריים עם אמי ועם בתי, מיה, יושבים ומחכים לקרב של מוקי וזה לא איכזב. זה לא רק עניין הניצחון כמו ההטלה, האיפון העוצמתי והחד משמעי של הבחור המרשים הזה; בכלל, כיהודי וכתלמיד מצטיין בהיסטוריה (וגם טיפה בספרות וזהו) אשר חקר (כפי יכולתו) ולמד את מלחמת העולם השנייה והניסיון לרצח עם שבוצע בנו בשואה, אני מאוד מתרגש כאשר אני רואה יהודים, ישראלים, צברים כה חזקים, גאים ולא פוחדים משום דבר ! הקפדתי לשלוח למוקי בפייסבוק לפני כל קרב כמה מילות עידוד וכך אני עושה ברגעים אלו כשעתיים לפני "קרב המדליות".

המילה האחרונה – בעשור וקצת האחרון של חיי אני מתפרנס, חי ונושם אימון פיזיולוגי ומנטאלי – לספורטאים ולאלו הרוצים לחוש כך; אירועים כה עוצמתיים כאולימפיאדה (אני כמעט דומע שאני חושב שאולי אשמע את התקווה היום – בלי עין הרע) הם גם שיעורי בית עבורי וגם הזדמנות לבחון את דרכי, עשייתי ומכלול הדברים אותם אני רוצה להשיג בחיי. כאשר אני רואה את ג'ודוקה העבר המהולל, אורן סמדג'ה, מוביל את מוקי אל עבר המזרן ואני חושב על זה שהוא מאמן אותו מגיל 3 ! אני מתמלא קנאה והערכה צרופה וגלויה על האמונה, הכבוד, הלויאליות שבין מאמן למתאמן: אח גדול לילד, נער, גבר ולוחם אשר בעוד כשעתיים יעלה להילחם עבור כולנו.

הערת סיום אחרונה בהחלט – פוסט זה נכתב ברבע שעה, בדרך כלל אני חושב יותר בטרם אני כותב; אם טעיתי במשהו, מתנצל מראש ואשמח לתקן; את החוויה של אחה"צ הזה שמספק לנו מוקי אקח עמי עוד שנים רבות וכולי תקווה שלקראת הערב היא תתעצם עוד יותר.

בהצלחה רבה לכולנו,

אנרגיה טובה – בואו לרוץ, לזוז, להכיר אנשים חדשים – אל תפחדו, זה מחדד, משפר את רמות האושר שלכם, בריא, מפרה וכן, זה עובד !

 

אסף לב

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף"

8993137 – 052

לוגו חדש